זאת לא תהיה הגזמה אם אומר, שקריאת ספר זה מלווה בטלטלה עזה ואפילו בכאב ברגעים מסוימים, ורשמיו נותרים טבועים בדמיון עוד זמן רב, גם לאחר שהקריאה הסתיימה. יצירה מקורית זו שזיכתה את מחברה קורמאק מקארתי בפרס פוליצר, הוגדרה בצדק כאחת היצירות החשובות ביותר שנכתבו בשנים האחרונות.

על פניו העלילה פשוטה, ומהכרותנו את אופי האדם היא איננה בלתי אפשרית. במציאות קודרת של עולם שחרב כתוצאה מאסון קולוסלי (נשק גרעיני?), עורכים אב ובנו הילד מסע לאורך כביש הראשי, בדרכם אל האוקיינוס בחיפוש אחר תקווה.

אולם, מתחת לפני השטח המסע והבחירה של הדמויות בהתמודדות עם מצבי הקיצון, אינם מאפשרים לקורא להישאר אדיש, אלא מכריחים אותו לשאול את עצמו שאלות שבדרך כלל הוא אינו רוצה לדעת את התשובה עליהן. האם אנחנו אנשים טובים? האם נצליח לשמור על צלם אנוש גם במציאות שבה הכל אבוד? האם צריך לחנך את ילדנו לקוות לטוב גם אם אין תקווה?

הכתיבה מינימליסטית כיאה לעולם מינימליסטי, אך בכל זאת מצליחה לרגש במיוחד בקשר האוהב שבין האב לבנו, ולהצית איזה זיק של אופטימיות אצל הקורא, אפילו כשברור שהכל אבוד.
ממליץ לקרוא ולרוץ ולחבק את הילדים אחר כך

כשהאור יורד, אין זה אומר שהאפלה בהכרח משתלטת. ישנם רגעים בהם ממתינה הזדמנות ותקווה חדשה בסופה של תקופה קשה ומרה, כל שצריך זו אמונה. זהו המסר האופטימי שהסיפור מנסה להעביר לקורא .

הסיפור מתאר את משפחת פולי, משפחה אירית, שחיה במאה ה-19 באירלנד. מציאות בלתי נסבלת, יחד עם עקשנות וגאווה, בעיקר מצידו של אב המשפחה, גורמים לתא המשפחתי להתפרק לרסיסים, ומוליכים את החלקים השונים אל עבר חיפוש אחר האור, כל אחד בדרכו הייחודית.

במאה ה-19 המציאות באירלנד קשה ועלובה. רעב ומחלות, עוני ומגיפות, וחברה מעמדית של מנצלים ומנוצלים, בה קיים חופש רק עבור בני המעמד הגבוה. במציאות זו מנסה משפחת פולי למצוא את דרכה ולחיות בכבוד. פרנסיס האב ואימר האם עובדים כמשרתים בטירת אדון, כלואים בעבודתם, מוצאים לעצמם בני הזוג מפלט מהמצוקה בדמות טלסקופ, דרכו הם משקיפים אל הכוכבים וחווים ריגוש וחופש.

עלבונות, שחווה בטירה פרנסיס הגאה יוצרים את הסדק הראשון במשפחה, בו מעדיף האב לקחת את ארבעת בניו ולהמלט אל החופש , לא בלי שהוא גונב איתו את הטלסקופ דרכו הוא ממשיך למצוא מפלט ולהרגיש קמצוץ אושר. עקשנותו ממשיכה לפרק את המשפחה, כשהוא מנסה בכוח לחצות נהר סוער , ובכך מאבד את כל רכושו ואת הקשר עם בניו. הסיפור מסתעף כשהבנים נפרדים גם הם, טייג בן ה-12 , פינן ופינבר התאומים בני ה-16 , ותומס בן ה-19.

הנושא המרכזי בעלילה, הוא הבחירה. כל אחד מבני המשפחה היה חופשי לבחור את דרכו, וכל בחירה הובילה לתוצאות אחרות. בכך מנסה הסיפור להדגיש בפנינו, שכל אדם מעצב את גורלו, וכל אחד אחראי למעשיו. בהמשך העלילה כשהם מבינים זאת, מנסים חלק מבני המשפחה לתקן את בחירתם הראשונית, ולהשיב את המצב לקדמותו, אך בחיים כמו בחיים את הנעשה אין להשיב, ויש לשאת בתוצאות הבחירה.

הסיפור כתוב בצורה כשרונית ומהנה, ניאל ויליאמס מצליח ליצור מנהרת זמן ולהכניס את הקורא אל התקופה של המאה ה-19. לעיתים נדמה שניתן לראות את המראות, להריח את הריחות ולחוות את מזג האוויר ממש כפי שהגיבורים חווים. העלילה מרתקת ומוציאה מהקורא כמיהה לתיקון המשובש, והסיום מרגש ואחר ממה שאפשר לצפות.
לסיכום ספר נהדר ומומלץ מאד.

טוביה הוא יהודי, אחד מתריסר אחים ואחיות, שנולדו למשפחת ביילסקי בכפר סטנקייביצ'ה, הנמצא במערב ביילורוסיה. כבר בתחילתו של הכיבוש הנאצי הוא מצליח יחד עם אחיו, עשהאל וזוס, להימלט אל היערות הסמוכים לכפרו ולהקים יחידה לוחמת, המגלה התנגדות לכובש הנאצי.

סיפורו של טוביה ביילסקי ויחידת הפרטיזנים (אוטריאד) שהוא מקים, מעניק הזדמנות להכיר פרופיל אחר של יהודים בתקופת השואה. יהודים מחוספסים, שנוקטים באלימות תחת אלימות, מבינים את המציאות כבר בתחילת הדרך, ואינם מוכנים להשלים איתה. משפחת ביילסקי, היא משפחה כפרית, ארצית, פשוטה, בניגוד לשכבת היהודים העירונית המשכילה, אבל דווקא תכונות אלו מעניקות לאחים ביילסקי יתרון , ומקבצות סביבם יהודים רבים הנמלטים אל היערות, כשמכנה משותף אחד מחבר בניהם, והוא הרצון להיות חופשיים בכל מחיר.

הספר הוא פרי מחקרה של נחמה טק, סוציולוגית (בעצמה ניצולת שואה) שבמשך שנים ליקטה מאות עדויות וערכה ראיונות, עם יהודים ופרטיזנים ששהו ביער ובאו במגע עם אוטריאד ביילסקי. נחמה טק מצליחה לחבר את רסיסי הפסיפס, וליצור תמונה המאירה את התנהלות יחידת הפרטיזנים היהודית, תוך התייחסות לדילמות אנושיות שהופיעו ביער, מאבקים בין אישיים וקשרי גומלין עם יחידות הפרטיזנים הסובייטיות.

סיפורם של אנשי היער הוא סיפור של גבורה. האחים למשפחת ביילסקי בהנהגתו של טוביה הצליחו להציל מאות יהודים, ולהבריח חלק מהם מהגטו אל היערות. בניגוד לשאר יחידות הפרטיזנים, שקלטו רק לוחמים, ולעיתים פגעו בכל מי שעלול היה להכביד עליהם, דווקא היחידה היהודית הדלה באמצעי לחימה, קלטה את כל היהודים, ללא סינון ובכך שיקפה עליונות אנושית ומוסרית, כל זאת יחד עם פעילות מלחמתית ופשיטות נגד הנאצים ונגד משתפי הפעולה.

משפחת אנשי היער, הוא ספר מרתק וסוחף, הוא מהווה הזדמנות לחוות את התקופה ולהכיר את הגבורה מזווית, שזכתה לפחות התייחסות עד כה. ספר מומלץ מאד.

מסגרת הסיפור היא סקוטלנד האפרורית והאפלולית בה, מקבץ של דמויות שנושאות עימן סבל רב כל אחת בדרכה, נפגש בכורח המציאות סביב תעלומה. למרות כותרת הספר, ולמרות האווירה המלנכולית משהו, הספר משאיר את הקורא עם אופק צר של תקווה למציאות שמחה יותר.

אמנם הספר הוא ספר מתח, אבל לא במובן של דפיקות לב מואצות וכרסום ציפורניים, אלא תעלומה שיוצרת פער בין המצופה על ידי הקורא ובין המציאות הפשוטה יותר. ובכל זאת העלילה מצליחה לשמור את הקורא עד העמוד האחרון בציפייה לתפנית של הרגע האחרון.
הרבה עצב ובדידות בדמויות של קייט אטקינסון, פקד לואיז מונרו כלה טרייה שלא מסתגלת לחיי הנישואין אפילו אם הבעל הוא מושלם, ג'קסון ברודי הבלש הוותיק למרות גילו ופקחותו, נראה כאימפוטנט במערכות יחסים, דר' ג'ואנה האנטר רופאה שגם היא נשואה, אך יחסיה עם בעלה מעלים תמיהות בקרב הדמויות האחרות וגם מצד הקוראים. ויש גם פושעים, פסיכופטים חשודים ורג'י אחת קטנה.

הסיפור הוא על רופאה, עם עבר טראגי שנעלמת יום אחד מביתה יחד עם תינוקה. הסביבה לא ממש מתייחסת להיעלמות, ורק חושיה של רג'י המטפלת חדים מספיק כדי להבחין שמשהו לא כשורה. רג'י היא נערה בת 16, יתומה, בודדה שמצאה בדר' האנטר ותינוקה מעין משפחה. דווקא היא שיש לה סיבות אובייקטיביות להרגיש מסכנה, דווקא היא חסרת רחמים עצמיים ובעזרת שמחת החיים שלה, היא מצליחה להניע את שאר הדמויות לחוות את החיים. אין ספק כי רג'י היא הקרן אור, ותפקידה לשקף לנו שאושר הוא מצב פנימי, ודי במעט ובדברים הפשוטים בחיים בכדי להפוך למאושרים.

אי אפשר שלא להתרשם גם מיחסה של אטקינסון לגברים בסיפור. בכל מקבילית כוחות בסיפור ובכל מערכת יחסים הנשים הן החזקות והגברים, חסרי אונים או חדלי אישים. כך במערכת בין לואיז לבעלה הטרי, בין ג'קסון ברודי לנשותיו, בין רג'י לאחיה ובין דר' ג'ואנה האנטר לבעלה, ואפילו בין אביה של דר' האנטר לבין אמה. אין ספק הנשים הן המין החזק בסיפור.
יכולת הכתיבה של אטקינסון נהדרת הכתיבה קולחת ובדומה לסדרות בלשות בטלוויזיה, גם כאן במקביל לתעלומה, יש תיאור של מערכות היחסים והקונפליקטים של כל הדמויות , עד לרמת רזולוציה נמוכה מאד, ואני בקלות יכול לדמיין את הסיפור הופך לסרט קולנוע.

דמותו של ישו מנצרת סקרנה אותי כבר בילדותי, כשהתרוצצתי במסדרונות החשוכים, האינסופיים של מנזר "רטיסבון", בשכונת רחביה בירושלים. מראהו של הצלוב עם העיניים העצובות והמבט המיוסר, עצר את דהרתי כל פעם מחדש, ועורר את פליאתי כמו גם את רחמי, נוכח הפער בין העוצמה האלוהית המוקרנת יחד עם חוסר האונים ופגיעותו של משיח בן האלוהים.

אי אפשר להבין את הציביליזציה האנושית מבלי להבין את תופעת הנצרות. דמותו המסתורית של ישו, אותו יהודי מהגליל, שפעל בארץ הקודש לפני כאלפיים שנים באמצעות מעשי ניסים, ובמיוחד ימיו האחרונים בירושלים, הותירה רושם כה עז על סביבתו, עד כי יצרה דת חדשה שהלכה והתפשטה בכל העולם המתורבת. יצירות ספרותיות, יצירות אומנות, מבנים ארכיטקטוניים מרהיבים, מאבקים פוליטיים אכזריים, מלחמות בין תרבויות ותופעות חברתיות, כל אלו צמחו מתוך אותה דמות מסתורית של ישו המשיח, שבואו בא לכפר על חטאות האנושות.

דוד פלוסר הוא היסטוריון של עם ישראל, המתמחה בתקופת הבית שני. באמצעות ניתוח ביקורתי והשוואתי של הבשורות המופיעות בברית החדשה, יחד עם מקורות יהודיים ותגליות ארכיאולוגיות כמו מגילות קומראן, הוא מצליח לכתוב ביוגרפיה על הדמות הידועה ביותר מתקופה זו. הספר אינו עוסק במרכיבי האמונה או בישו המשיח, אלא בהיבט ההיסטורי והחברתי של פעילות ישו, כלומר בישו האדם.

תקופת בית שני היא תקופה סוערת בעברו של עם ישראל. מתחים חברתיים ופערים כלכליים בין הצדוקים, משפחות הכוהנים ובין המוני העם, מחלוקות בנושאי הלכה בשילוב משטר רומי מדכא וחסר רגישות דחפו למגמות משיחיות וכמיהה לגאולה. על מצע בשל זה צמח ישו, כשפועלו החל באופן דומה לפעילות הכיתות האחרות, בעוד הוא קורא תיגר על המסורות, המנהגים ותפיסות הצדק של החברה היהודית הקדומה.

פלוסר מצליח לבנות דיקן מפורט של ישו האדם, החל משמו הנפוץ וייחוסו לשושלת דוד, היחסים עם אמו ובני משפחתו, גאוניותו בתורה וחוכמתו הרבה. אחר כך דרך פועלו של ישו ומגעיו עם הפרושים, מוצג ניתוח על עיקרי תורתו, האהבה, האתיקה עד לצליבתו בירושלים. דוד פלוסר מצליח לחשוף את ההשפעות התקופתיות של המסורות הנהוגות ושל הכיתות השונות על תפיסת עולמו של ישו, בעיקר את השפעתה של כת האיסיים ממדבר יהודה, שיוחנן המטביל נראה כי השתייך אליה, וישו אימץ חלק מראיית עולמה.
מחקרו של פלוסר אכן מהווה אתגר לתפיסות המסורתיות הדתיות של הנצרות ושל היהדות, שניסו לטשטש את הקשר ההדוק של ישו לדת משה. אין תימה אם כך כי ביוגרפיה מעין זו עלולה לעורר כעס מצד שני הצדדים. אולם לקורא הסקרן, יהודי או נוצרי הניגש אל הספר מתוך רעב לדעת ולהבין את אחת התופעות המרשימות בעולם, ספר זה מהווה הזדמנות נפלאה וצוהר אל עולמם הסוער של היהודים

הוד אצילותו הרמה, אראסט פטרוביץ פנדורין, הוא יועצו הקולגיאלי של מושל מוסקבה. במקרים של תעלומות מוזרות ולא מובנות, העלולות לסכן את הסדר הציבורי ואת ביטחונם האישי של תושבי מוסקבה, מתבקש פנדורין לצאת אל הרחוב ולהשיב את הסדר על כנו.
דמות מופת היא זו של הבלש פנדורין, הוא נאה עיניו כחולות, נערץ על הנשים, משכיל, שולט באומנויות הלחימה, אך יותר מכל מעלותיו, בולטת באישיותו טוב ליבו והאנושיות שהוא מפגין כלפי סביבתו, ואפילו אם אלו בלואי הסחבות, העלובים שבתושבי מוסקבה במאה ה-19.

הספר, משימות מיוחדות, הוא החמישי בסדרת המתח, שכתב הסופר הרוסי בוריס אקונין. בסיפור שלפנינו שתי עלילות המתרחשות בשלהי המאה ה-19 במוסקבה. שתי העלילות שונות זו מזו, האחת: "נסיך העלה" , עוסקת בנוכל המצליח לגנוב ולהערים על החברה הבורגנית ברוסיה. עלילה זו שופעת הומור, קלילה ומפתיעה. העלילה השנייה: "המעצב", עוסקת ברוצח פסיכופט המרטש את האומללים של סמטאות מוסקבה, עלילה זו קודרת ומטילה אימה. בשתי התעלומות מתנהל מאבק כוחות ומוחות בין הפושעים ובין הבלש המהולל פנדורין, כשניכר כי אין יתרון משמעותי לנציגי החוק, למעט העמדה המוסרית הצודקת, ואולי בכך מנסה אקונין לשקף לנו את המציאות האמיתית בה לא בכל מאבק הטובים תמיד מנצחים.

הפורמט של העלילות בנוי על פי הנוסחה הבלשית, שנראה כי חוזרת על עצמה גם בספרי בלשות אחרים, כמו שרלוק הולמס של ארתור קונן דויל, או הרקול פוארו של אגתה כריסטי. גם כאן יש עוזר מרובע, חסר מעוף ודמיון שתפקידו להבליט את יכולת ההקשה וחשיבתו הדדוקטיבית של הגיבור, ולנו הקוראים להרגיש התמצאות ושליטה בחקירה. לשרלוק הולמס יש את ד"ר ווטסון, להרקול פוארו יש את קפטן הסטינגס, ולגיבורנו אראסט פנדורין יש את אניסי צבעונוב. פנדורין מפעיל את חושיו החדים, ובעזרת שכלו הישר מצליח להבחין בכל מה שלא תואם את הסדר הטבעי של חפצים וראיות, תוך שהוא שם ללעג את המגמות המיסטיות והנוצריות הדומיננטיות בוודאי במאה ה-19 בחברה הפרוסלבית.

הכתיבה הנהדרת של אקונין סוחפת את הקורא אחורה אל שלהי המאה ה-19, עם המראות, מזג האויר, הלבוש, המשקאות וגינוני הנימוס, שנראה כי נעלמו תחת המהפיכה הבולשוויקית. מעבר לתעלומות ולסיפורי המתח, מצליח בוריס אקונין להעלות בשפתו המוכשרת גם דילמות מוסריות ומצפוניות, המעסיקות את הבלש פנדורין, את עוזרו צבעונוב ואותנו הקוראים. כמו: מהו צדק? מהו יופי? מיהו גיבור? מהי אהבה?
לסיכום, ספר מרתק, משעשע, מותח , מומלץ בחום לכל חובב קריאה.

כותרתו של הספר מרמזת על שינוי המתחולל במרים, נערה כפרית פשוטה, המתגוררת בשולי תורכיה, שממצב של נחיתות חברתית ומשבר אישי מצליחה כנגד כל הסיכויים להמריא ולעוף לחופשי. אך סיפורה של מרים הוא סיפורה של תורכיה כולה, המבקשת להתרומם ולעוף אל עבר מציאות טובה יותר.

עומר זולפו ליבנלי, שוזר שלושה סיפורים שונים, שנפגשים ומגיעים ביחד לשיא העלילה. שלושת הסיפורים מייצגים למעשה את הבעיות הנמצאות על סדר יומה של תורכיה כיום. הסיפור הראשון הוא של מרים, נערה כפרית, שחיה במציאות עלובה בשולי המדינה. בחברה בורה ונבערת, בה מעמד האישה נחות וגופה מותר , עוברת מרים אונס על ידי בן משפחה. החברה השוביניסטית מטילה קלון על האישה, ובהעדר אם שתגונן על ביתה, מופעל לחץ חברתי על מרים שתשים קץ לחיה ותשמור על כבוד המשפחה. זהו סיפורה של החברה הכפרית הדתית המפוזרת בעיקר במזרח תורכיה, ומהווה אבן נגף ברצונה של תורכיה להתקדם לקראת מדינה מודרנית.

הסיפור השני הוא של ג'מאל דודנה של מרים. ג'מאל הוא חייל בצבא תורכיה הנלחם במזרח מול המחתרת הכורדית. זוהי סוגיה בוערת נוספת המעסיקה את תורכיה כיום. הבדלנות הכורדית, מול הלאומנות התורכית יוצרים מציאות של חוסר שקט ופחד מתמשך באזורים של מזרח המדינה. ג'מאל שספוג בערכים המסורתיים, יחד עם חוויות הלחימה בכורדים, נקרא לצו המשפחה ללוות את מרים לאיסטנבול , ולהרוג אותה, כדי להבטיח את כבוד המשפחה.

הסיפור השלישי הוא של פרופסור אירפן. זהו סיפורה של תורכיה האחרת, המודרנית, המשכילה, המערבית, זו שחשה ריקנות נוכח תרבות החומר והעטיפה, תוך שהיא זונחת לחלוטין את הערכים האנושיים הבסיסיים. אירפן, פרופסור מצליח ועשיר, מגיע לשלב בחייו בו הוא מבצע חשבון נפש, ומחליט לחפש משמעות עמוקה יותר לחייו. הוא משאיר מאחוריו את העולם הצעקני החומרני, ויוצא לשייט בים האגאי, תוך שהוא מתחבר אל סיפורי המיתולוגיה ואל סמלי העבר.

שלושת הסיפורים , ושלוש הדמויות נפגשות וביחד יוצאות למסע משותף של שחרור מדפוסי העבר, אל עתיד מאושר יותר. במיוחד היום לאור המתיחות ביחסים שבין תורכיה לישראל, כדאי לקרוא את הספר בכדי להבין את הלחצים הקיימים בתוך תורכיה בין האסלאם ובין החברה המודרנית. בין אסיה ובין אירופה.

חצי שמש צהובה, היא הסמל המתנוסס על דגלה של ביאפרה, אותה רפובליקה מורדת, בדרום מזרח ניגריה, שניסתה לפרוש מהמדינה ולזכות בעצמאות, ללא הצלחה יתרה בסוף שנות ה-60. אולם סיפורה של ביאפרה, הוא הסיפור של אפריקה כולה, המתאמצת להסיר מעל עצמה את כבלי הקולוניאליזם מצד אחד, אבל אינה מצליחה לייצב מסגרת מדינית אלטרנטיבית מן הצד השני.

אדיצ'ה צ'ימננדה רוקחת דמויות צבעוניות, לכדי עלילה ומשרטטת דרכן את החלום ושברו. כל אחת מהדמויות מייצגת מעמד חברתי אחר בחברה האפריקאית, וברמה הניגרית כל דמות משקפת תמהיל זהות אחר במתח בין השבטי , הדתי והלאומי.

אדינגבו, הפרופסור המהפכן מייצג את המעמד העליון המשכיל העשיר, זה שיוצא נגד האדם הלבן ושרידי הקולוניאליזם, אבל מצד שני מאמץ את הרעיון הלאומי ואת אורחות החיים המודרניים. אוגוו הוא המשרת המגיע מן הכפר, ומנסה למצוא גשר בין הקדמה ובין ערכי המסורת והאמונות התפלות. אולאנה וקאיננה, תאומות ניגריות שחיו בבית עשיר, הן בזות לערכים הישנים ובסתר ליבן היו אולי רוצות להיות לבנות. ודמותו המפתיעה של ריצ'רד, עיתונאי מאנגליה המגיע למדינה השחורה ודווקא הוא הנושא את הצבע הלבן, שואף להיות בן המקום.

הזהות הלאומית הניגרית, אם הייתה כזאת מתפרקת במתיחות אתנית דתית בין שבטי הצפון המוסלמיים, בני המואסה ,לבין שבטי הדרום הנוצריים בני האיגבו והיורובה. הנאמנות השבטית החזקה ביותר, זו הדוחפת למעשי זוועות מתחברת לזהות הדתית העל מדינתית, כך שהזהות הלאומית הניגרית אינה חזקה דיה בכדי למנוע את המאבקים על משאבי המדינה. במציאות זו של מלחמות ומאבק קיומי עוברות הדמויות טלטלה, ומשברי זהויות כל אחת.

העלילה אנושית וסוחפת, והיא ספוגה באווירה אותנטית, של מאכלים, מסורות ביטויים, שמות עד כדי כך שניתן להריח את העשן המיתמר ממדורות הכפרים. המחברת מצליחה לבטא את הייחוד של הקבוצות השונות, ולהעביר את המורכבות ביחסים הבין אישיים והחברתיים, במדינה שסועה וקרועה המחפשת את עצמה. הביקורת לא נעלמת מן העין, והיא מופנית דרך ספר הנכתב במקביל לעלילה הנקרא: "העולם שתק כאשר מתנו". הטענות כנגד העולם המערבי הלבן השבע, הן בכך שאפשר את מעשי הזוועות, ובשם האינטרסים האזוריים העדיף לצדד ברוב המוסלמי ובכך לחסל את חלום ביאפרה הנוצרית.

ביקורת שקטה יותר, אך בוטה לא פחות מועלית כנגד הרעיון הלאומי בכלל והניגרי בפרט. מסתבר ששעבוד בעבר, והתנגדות לאדם הלבן הם לא מכנה משותף חזק דיו, שיכול להחזיק את הקבוצות השחורות תחת מסגרת לאומית חדשה. וכל מי שנסחף אחר הלאומנות הניגרית ואחר כך הביאפרית, זכה למפח נפש ואכזבה, כך שהמסגרת היחידה המעניקה ליחיד זהות, שייכות ובטחון גם היום היא המסגרת השבטית.
לסיכום, ספר מורכב, אנושי וסוחף הלוקח את הקורא אל תוך הקרביים של אפריקה המערבית. מומלץ מאד.

כשויקטור נחשף בכיתה ה' לברית החדשה התעוררה בו ההכרה על גורלו. קריאתו של ישוע הנוצרי לאביו :"אלוהים אלוהים למה שבקתני" , הכתה בו כמכת ברק והביאה אותו לראות בפעם הראשונה בחייו את דמות האב, כדמות אכזרית המפקירה את בנו לגורלו. אמנם, ויקטור לא ראה עצמו כישוע, אך בוודאי הרגיש שותפות גורל. מכאן חייו של ויקטור מתנהלים, תוך חתירה לתיקון הגורל, ועד לסוף הבלתי נמנע עימות עם אלוהים.

ויקטור הופה נולד עם מום קשה, שפה שסועה, מראה מרתיע ודוחה, שגרם לאימו ואביו למסור אותו למנזר, "לה שאפל" המקבץ אליו מוכי גורל וחריגים. בחברה מסורתית שרואה במום מולד, עונש על התנהגות האם, ובסביבה נוצרית הרואה בחריגות מעשה שטן, נחשב ויקטור למפגר ולדמות טמאה, וכך הטיפול היחיד לו זכה היה תפילות והקראות מספרי הקודש. כישרון טבעי, ודמויות במנזר, שאגב נקטו בגישות לא נוצריות קונפורמיסטיות, הביאו את ויקטור להתפתח ולבלוט, עד ללימודי הרפואה.

לא מפתיע אם כן הייתה בחירתו של ויקטור הופה בסוף לימודיו, להמשיך במחקר האמבריולוגיה, במילים אחרות פוריות, ובמילותיו של ויקטור הענקת חיים. ויקטור הבין מכתבי הקודש, שאלוהים רק דורש, מכאיב ומעניש במידה ולא מצייתים לו, כך גם היו הנזירים שהענישו בשם האל, וכך היה גם אביו שלו, שנטש אותו וגילה ניכור כלפיו. ישוע הבן,דווקא היה הדמות האוהבת, מרפאה חולים, ומתקנת, וויקטור בעל המום, בחר להיות הבן ולתקן את מעשה הבריאה והעוולות שיוצר אלוהים.

העלילה מתרחשת בבלגיה בשנות השמונים, בכפר קטן וסגור ,וולפהיים, כפר הממוקם במשולש הגבולות: בלגיה, גרמניה והולנד. אותו כפר שבו נולד ויקטור, אליו הוא חוזר עם שלושת ילדיו, הנושאים איתם את מומו שלו. מול אותן אמונות תפלות ותפיסות דתיות, מנסה ויקטור לגדל את ילדיו המכונים בשמות המלאכים: גבריאל, מיכאל, ורפאל.

הסיפור מעלה התלבטויות גדולות של מוסר, מצפון דת ואמונה. האם אלוהים ברא את האדם? או אולי האדם ברא את אלוהים? האם יש לקבל את הגורל כגזרה מן השמיים ולהשלים איתו ? או אולי לנסות להלחם בו ולשנות אותו? לגבי ויקטור התשובה ברורה, למרות שהוא אדם מאמין, הוא עקף את אלוהים והשאיר אותו מאחור.

הספר מחולק לשלושה חלקים, בחלק הראשון הכתיבה קטועה, פחות זורמת, קרה ולא מעוררת הזדהות עם אף אחת מהדמויות. יתכן כי זה אופיים של האנשים באזור, אך נראה היה כי סטפן ברייס ממהר לגלות לקורא את סוד הסיפור כבר בהתחלה. בהמשך הכתיבה הופכת להיות מרתקת ומותחת, ושופכת אור על האירועים בתחילת הסיפור. הסוף דרמטי, בלתי נמנע אך עם רמיזה, לגבי מי המנצח במאבק בין האדם לאל.
ספר מומלץ ומעניין.