כשהאור יורד, אין זה אומר שהאפלה בהכרח משתלטת. ישנם רגעים בהם ממתינה הזדמנות ותקווה חדשה בסופה של תקופה קשה ומרה, כל שצריך זו אמונה. זהו המסר האופטימי שהסיפור מנסה להעביר לקורא .

הסיפור מתאר את משפחת פולי, משפחה אירית, שחיה במאה ה-19 באירלנד. מציאות בלתי נסבלת, יחד עם עקשנות וגאווה, בעיקר מצידו של אב המשפחה, גורמים לתא המשפחתי להתפרק לרסיסים, ומוליכים את החלקים השונים אל עבר חיפוש אחר האור, כל

ספריו של <mark>ניאל ויליאמס</mark> נראים למרפרף כספרי רומנטיקה בגרוש, אבל למתבונן מקרוב ולמאריך קריאה, מתגלים עולמות מלאי עול וקושי אשר מעליהם מרחפת תמידית עננה של אושר שרק מחכה שיגעו בו. כאשר תאורי עוצרי נשימה של נוף ומוזיקה (ב"כמו בשמיים" שלו) מתערבבים עם תאורים קורעי לב של רגעות ונבכי האדם, אין שום ספק - זוהי יצירה מרגשת מאין כמוה.

"...הוא אהב את צחוקה. היא היתה הנערה שיצאה לטייל ביום הפרוע ביותר,
היא היתה הנערה שריחה ריח גשם ורוח... כעת, כשישב אל הדלפק מקשיב למוסיקה,
ומרגיש את האלכוהול מתחמם בתוכו, נפל במדרגות של מה שחשב לאהבה,
נפל עמוק יותר ככל שהעלה את דמות פניה בעיני רוחו, והניח לעצמו
להרגיש את הכאב החלול שבערגה לראותה שוב..."

אוירה קסומה, תאורי נפש וטבע יחודיים (גם אם לעיתים המשפטים ארוכים ואף מסורבלים)

הו

עוצמתו ויתרונו של הספר הזה נובעים מיופים של המשפטים הכתובים בו. כל משפט בו הוא כמו פנינה, כמו שיר מרגש.
הדבר מחפה קצת על העלילה הרומנטית, המשעממת מעט והעל-מציאותית לעיתים.
נהניתי לקרוא את הספר המיוחד והקסום הזה.