למי שאוהב את סוגת הספרים הנותנים פתח הצצה לתרבויות אחרות (במקרה הזה החברה המוסלמית), זה הספר בשבילו. שיותר מכל מותיר את הקורא עם טעם מר בפה ולב מכווצ'ץ. "מה, דברים כאלה עדיין קורים בימינו?" אכן כן. קורים גם קורים.

מרים היא נערה בת חמש עשרה בסך הכל, נערה בגיל שלכאורה כל חייה לפניה,אבל מרים מרגישה שהחיים סתמו עליה את הגולל. מרים חיה בכפר עני ונידח במזרח תורכיה.
מרים מגורשת מהכפר, ונאלצת להיפרד

כותרתו של הספר מרמזת על שינוי המתחולל במרים, נערה כפרית פשוטה, המתגוררת בשולי תורכיה, שממצב של נחיתות חברתית ומשבר אישי מצליחה כנגד כל הסיכויים להמריא ולעוף לחופשי. אך סיפורה של מרים הוא סיפורה של תורכיה כולה, המבקשת להתרומם ולעוף אל עבר מציאות טובה יותר.

<mark>עומר זולפו ליבנלי</mark>, שוזר שלושה סיפורים שונים, שנפגשים ומגיעים ביחד לשיא העלילה. שלושת הסיפורים מייצגים למעשה את הבעיות הנמצאות על סדר יומה של

לפני שנים רבות צפיתי בסרט התורכי המרשים "יול" של הבימאי ילמז גינאיי. שני דברים נחרטו בי מהסרט: המוסיקה הנפלאה של המלחין זולפו <mark>ליבנלי</mark> (כשלימים רכשתי את הפסקול המופלא של הסרט, בימים שעוד היו חנויות לקלטות ודיסקים), והתמונה המופלאה-מחרידה של בחור שהוטל עליו לרצוח קרובת משפחתו על רקע "כבוד המשפחה": הם הולכים בשלג, היא בצעיף צבעוני שצבעיו בולטים על רקע הלבן של השלג (האסתטיקה בסרט מדהימה), ובכפכפים. באי

מעופה של מרים חיכה לי במדף כמה שנים, רכשתי אותו לפני מספר שנים.
הכריכה צדה את עיני וגם הנושא הכללי . משום מה כל פעם שניסתי לקרוא אותו לאורך השנים לא כל כך זרם לי.
שמתי בצד ואמרתי שאנסה בהזדמנות אחרת והנה ההזדמנות הגיעה ופתאום העלילה זרמה לי.
הסיפור היה מעניין וקולח, הקטעים שקלחו פחות היו של הפרופסור אבל גם הם היו באמת חשובים לעלילה ולתמונה השלמה.
כי מלבד היותו סיפור עלילתי מרתק בעיני , הוא חוש