כזה ספר שוביניסטי ומזלזל בנשים לא קראתי מזה הרבה זמן. הרעיון בבסיס הספר יפה - הספר מביא את סיפורם של מספר אנשים ומשפחות שהתגוררו בבניין אחד בקהיר ושמו בית יעקוביאן. העלילות מתפתחות במקביל, כאשר המספר מדלג מדמות לדמות, ונקודות ההשקה בין העלילות נדירות למדי. הפוטנציאל לחבר את כל הסיפורים יחד לכדי מארג מתפספס, וליתר דיוק, מתקיים בקושי ובצורה ילדותית בסוף הספר. הדמויות שבמרכז כל עלילה הן type-cast כמו בתכנית ריאליטי טיפשית, אפשר ממש להרגיש את הכתובית בתחתית המסך - הומוסקסואל בארון, לוחם אסלאמיסטי קיצוני וכו'. אין שום מורכבות, הדמויות נופלות שוב ושוב לקלישאות שחוקות, העלילות רדודות וחסרות מימד רגשי.
מה שיש בספר הזה, ודי הרבה ממנו, הוא סקס, אבל, כיאה לספר הזה, גם היחס לסקס הוא יותר בצד המחפצן כלאחר-יד ופחות בצד המעריך. תאורי הסקס זולים, חוזרים על עצמם (לדוגמה, צמד המילים "גופה הרענן") וחסרי מעוף. כל הנשים נופלות לרגלי הגברים כאשר אלה שבים מהעבודתם ה"מפרכת", אין להן מחשבות ורגשות משל עצמן, הן מבלות את היום בריכולים עם השכנות וקל מאוד לשדל אותן ליחסי מין תמורת טובות הנאה. כמיטב המסורת, כל הגברים עסוקים בהשגת עמדות כוח ובכסף.
אינני יודעת כמעט דבר על המחבר, עלאא אל-אסוואני, אך חוששתני שיחסו לנשים אינו מהמכבדים. יש שיאמרו שהוא בסך הכל מבטא את הלך הרוח במצרים, ועל כך אומר רק: גם תחת משטר טוטליטארי ושמרני, לנשים תמיד תהיה דעה, תמיד יהיו רגשות, תמיד תהיה חוכמה והן יתעניינו בדברים נוספים מלבד ריכולים ובגדים.
לסיכום הנקודה, אביא ציטוט, אחד מיני רבים שחירפנו אותי בספר (אזהרת ספויילר):
"טאהא אהב את רדוא והיה שבע רצון מחייהם המשותפים שהתנהלו על מי מנוחות ובסדר יום קבוע: בבוקר נפרד ממנה ושהה כל היום במחנה. לאחר תפילת הלילה שב אליה ומצא את החדר נקי ומסודר ואת האוכל החם והטעים מחכה לו על שולחן האוכל העגול. הוא אהב כל-כך לאכול איתה את ארוחת הערב, שאז הוא היה מספר לה על קורותיו באותו יום, ואילו היא הייתה מספרת לו על שיחותיה עם האחיות ומדווחת לו בקצרה על מה שקראה בעיתונים, מאחר שלא היה לו פנאי לקרוא אותם... אז נשאה אותו רדוא אל המזרן שהכינה לו קודם לכן על רצפת החדר, ולאחר מכן שבה לסלק את שאריות האוכל ולשטוף את הכלים בקפידה".
יאללה, הלכתי לשטוף כלים, ביי :)

















