יום האהבה, ואני מקבלת מתנה עטופה. רגע של התרגשות, העטיפה מתקלפת ולעיניי מתגלה כתובת זוהרת: "שטן" ! באינסטינקט בריא פניתי למנגנון ההכחשה החביב עליי: "המוכרת עטפה את הספר הלא נכון בכלל!" "אהובי לא מתכוון אליי - הוא מדבר על עצמו"...

אבל ההקדשה המשתפכת, שכללה פירוט מתחשבן של התהפוכות הגורליות שעברנו, האמונה, האכזבה, וההבטחה "כשכל הימים הקשים יעברו וישכחו - גם אז אהיה פה" - לא הותירה מקום לספק: הוא

ספר מעולה.
סיימתי לקרוא אותו שבוע שעבר, ואני עדיין ממשיכה לחשוב עליו.

יש בו קצת מהכל, הומור, עצב, שנינות, אמת, שקר, פילוסופיה, התפלספות, אהבה, שגעון והמון אבסורד.

הספר מחולק לשני חלקים - חלק ראשון מוקדש לתיאור הפגישות לצורך הטיפול הפסיכולוגי של ד"ר קאסלר בשטן,
והחלק השני מוקדש לתיאור חייו של גיבורנו, ד"ר קאסלר ביש המזל.

בפרקים של הטיפול הפסיכולוגי ניתן למצוא לא מעט נקודות למחשבה, מה י

טיפול פסיכולוגי לשטן ? המלאך שסרח פותח את הפה ללא מעצורים? אתם חייבים להודות שמדובר ברעיון יצירתי ומושך מאין כמוהו.
בפועל, הספר עצמו קצת פחות מושך, ורק הודות לקטעים מקוריים ושנונים במיוחד הפזורים ומרצפים את דרכו של הקורא מצד לצד של הספר, הופכים אותו בסופו של דבר לספר טוב.

אני בטוח שיהנו מהספר במיוחד תלמידי פסיכולוגיה ואף פילוסופיה, אך בתור מהנדס אוויל ובור, היה לי מאוד קשה להתחבר לחלק מהקטעים

וואו הספר הזה היה נסיעה ברכבת הרים ללא חגורה. "שטן" הינו ספר פסיכולוגי-פילוסופי שיש בו הכל מהכל: הומור, אהבה, שנאה, דכאון והרבה מאוד שגעון.
במילים אחרות, הסיפור הקשה עשה לי חור בלב שלאט לאט נתפר. ברגע שהלב שלי חזר לפעום בקצב הסדיר שלו יתד ננעצה בו. הוא נזרק מחלון קומה 8. משאית דרסה אותו ועורבים אכלו את השאריות שהיו זרוקות לצד הכביש.
אני מאמין שספר טוב הוא ספר שמעורר בקורא אמוציות ומשפיע על מצב ה