"ורגשות. הוא היה אומר: 'אין צורך לשפוך הכל. פרט אחד מגלה את האמת'."

הסיפור מסופר מנקודת מבטו של עובר ברחם אימו. היא בשבועותיה המתקדמים ואמורה ללדת בעוד כשבועיים. העובר בתוך הבטן שלה חווה את חייה החיצוניים של אימו המעבירה אותו קשת של תחושות ורגשות. כשהוא מגלה שאימו נמצאת במערכת יחסים עם דודו ומנגד, אביו הביולוגי דחוי ומגורש מביתו, הוא מרגיש כי הוא חייב לפעול. האמא והדוד רוקמים מזימה כנגד האב על מנת להוציא אותו מהתמונה המשפחתית והעובר כמו נקלע בעל כורחו למשולש אכזרי של רצון לנקמה ושפיכות דמים.

איזה עולם עשיר פותח בפנינו מקיואן. רעיון כל כך מקורי ויפה שהצליח לגעת בי מהמקום הראשוני והתמים של עובר שאמנם נוכחותו עוד אינה קיימת אך הווייתו נרקמת בעולם עוד בבטן אימו. מבחינת העובר יש לו עולם שלם, תודעה עצמית והוא מבין הכל בעודו ממשיך לשאול ולהסתקרן. הוא אמנם בוסרי אך גם בשלב כזה מסוגל לחוש רגשות של כאב, אהבה או שנאה. ממש כמו ילד קטן, דרכו אנו מגלים את החיים, את הראשוניות ואת הטוב והרע על כל צדדיו.

מקיואן יוצר עולם סוריאליסטי להפליא. עולם שאפשר להפליג בו בדמיון ולשוט אל עבר מחוזות אחרים לגמרי. אני פשוט אוהבת את חוסר הנוחות שהוא יוצר אצל הקורא, תחושת היציאה מהאזור הבטוח שלנו אל עבר עולם שונה, אחר ולא ידוע. יש בספר הזה המון דמיון וגירוי של המחשבה ושל החושים. המספר שנמצא בתוך מקום חשוך וסגור, דווקא הוא מודע לכל המתרחש סביבו ומשתמש בחוש הראייה, המישוש, השמיעה והטעם כדי להבין באופן מיקרוסקופי את העולם שנמצא מחוצה לו.

צורת הכתיבה הזכירה לי טרגדיה יוונית, כמו מישהו שגורלו נגזר עליו עוד בבטן אימו ולא משנה מה הוא ינסה לעשות הוא לא יוכל לברוח ממנו. הגורל נקבע ולכל מעשה שלנו או של הסובבים אותנו תהיה השפעה למשך שארית חיינו. מקיואן גורם להבנה הזו שהחיים הם סך מעשים ופעולות שאדם עושה, מעשים שאולי בהווה קשה להבין את השלכותיהם או להצליח "להיות ברגע", אך אם נהיה מודעים לרגעי החיים שלנו, נוכל להעריך את הטוב ולהצליח לגעת באושר שבהיותנו כאן.

"אבל הנה האמת המגבילה מכל, הזמן הוא תמיד עכשיו והמקום תמיד כאן, ולעולם לא אז ושם".

כמו לכל מקצוע, לעורך דינים יש שפה משלהם. בניגוד לאינסטלטורים, נניח, שיכולים לומר "סגור את הקלאמרה" רק לאינסטלטור-עמית, כי הם יודעים שזר לא יבין אותם, שפת עורכי הדין זולגת לשיח הציבורי, חלק מבעלי המקצוע אינם יכולים עוד להפריד בין הדרך בה הם מדברים – וכותבים – מקצועית לדרך בה הם מדברים להדיוטות בתחום. באוזני שמעתי אשה שמתווכחת עם הירקן על המחיר (הגבוה!) של מרכולתו אומרת בזעם "לא זו, אף זו..." ומתייגת את עצמה למקצוע הנפוץ במדינה.
שם הסיפור לקוח משפת עורכי הדין. משמעו – בקיצור, בתמציתיות. האם הסיפור הולם את שמו? לא ממש.מצד שני האם עורכי דין יודעים לתמצת? מעטים מאד מהם יודעים. רובם עושים ההפך. הם מכבירים פיסקאות ומלים ומוסיפים אופציות אפשריות ודמיוניות, כדי לסתום בורות שעדיין לא נחפרו... הסיפור פה הוא הָמְלֶט בקליפת אגוז.

מקיואן, שאני האחרונה שאחלוק על האינטליגנציה הגבוהה שלו, יכולתו הסיפורית המרהיבה וכתיבתו המצויינת, לוקח פה סיבוב במהירות העולה, כך נראה לי, על יכולתו, ומתקרב מאד לאיבוד שליטה. המספר של הסיפור הוא עובר. זו גישה בהחלט מקורית - אף פעם לא קראתי סיפור מזווית עיניו של עובר (לא כולל, כמובן, שיעורי ביולוגיה עם ציורי העובר המתפתח). הזווית יוצאת הדופן הזו מאפשרת לסופר לספר סיפור קאמרי במהותו – שלוש דמויות עיקריות ועוד כמה נספחים שמקדמים את העלילה, והכל מבפנים. תרתי משמע. המספר יוצא הדופן מאפשר לשמור עובדות לצורך המתח כי יש דברים שהוא אינו מבין, עובר שכמותו, יש פעמים שהוא אינו משתתף בסצינה כי הוא ישן... אבל בגדול הלואי על כל בוגר בכל גיל רוחב הידע, היכולת המטפורית, השפה יוצאת הדופן, הדמיון וכושר הסקת המסקנות של העובר הפעוט הזה (שבוע 30? משהו כזה).

כמו ברוב ספריו של מקיואן המקוריות והגישה הלא שיגרתית לנושא, הסיפור המעניין, הזווית המקורית של ראיית הנושא – גם נושא שחוק ועתיק יומין כמו זה – מתקיימים פה בכבוד. אבל... לא נהניתי ממנו כמו מספריו האחרים. היה בו משהו קצת פרברטי, לטעמי. העובר השותף לחיי המין הסוערים של אמו ומאהבה, התאורים הפלסטיים של המרחק - מילימטרים ספורים ממקום ההתרחשות - גרמו לי קצת דחייה וגועל. מצד שני הסיפור השאיר אותי נייטרלית. לא הצלחתי להזדהות עם אף אחת מהדמויות, ובסוף אמרתי "בסדר, מה עוד חדש?"
מצד שני הספר הקצרצר מספק הוכחה - בקליפת אגוז - לוירטואוזיות וליצירתיות של מקיואן, למי שצריך הוכחה כזו.

ספר מקורי וקצת מוזר. טרודי בהריון. בעלה ג'ון. טרודי בוגדת בבעלה עם אחיו קלוד.
התינוק בבטנה של טרודי מקשיב ומרגיש כל שלב בעלילת הספר. הסיפור הוא מנקודת מבטו של העובר.

את הספר קליפת אגוז, או בשמו באנגלית - NUTSHELL, ראיתי בפעם הראשונה בגרסה האנגלית שלו באחת ממשמרות הערב כשעבדתי בסטימצקי. השם NUTSHELL ישר שלח אותי אל הלהקה המוערכת ביותר עליי ואולי ההרכב שאני הכי אוהב - ALICE IN CHAINS. סולן וגיטריסט הלהקה כתבו את השיר ועד היום הביצוע שלהם לשיר הזה בהופעת UNPLUGGED ב96, בעיניי, נחשב לביצוע היפה ביותר שעשתה הלהקה ובכלל אחד השירים היפים והכואבים ביותר שנכתבו בשנות ה-90 ובסצנת הגראנג בכלל.

קישור לביצוע השיר בMTV UNPLUGGED (כדאי לצפות בכל ההופעה).
https://www.youtube.com/watch?v=9EKi2E9dVY8

הספר מספר את סיפורם של אשה, טרודי, הגרוש שלה ואחיו של הגרוש. טרודי בהריון מהגרוש שלה וכרגע נמצאת במערכת יחסים עם אחיו של הגרוש. הגרוש בן אדם טוב אבל הוא גם אחד ששוחה נגד הזרם ועל כך חייו לא קלים במיוחד, הוא גם סובל ממחלת עור שפוגעת לו בביטחון העצמי ומשמשת עוד גורם לדיכאון. משורר אבוד שמחפש את דרכו במילים הכתובות ואת כל אהבתו משקיע באישה שכבר מזמן וויתרה עליו. טרודי יחד עם אחיו מתכננים לרצוח את הגרוש שלה ולברוח יחד אל השקיעה. הם לא יודעים שבזמן שהם מתכננים כל פרט קטן במזימה הזדונית שלהם העובר של טרודי מאזין ומקשיב לכל מילה שלהם.

העובר של טרודי, הוא המספר בספר המאוד לא שגרתי הזה. הרעיון טוב וביזרי ומעניין, העובר הוא סוג של פילוסוף שמנתח את העולם שבחוץ דרך הדברים שהוא שומע, בין אם מדובר בשיחות של אמא שלו עם בעלה לשעבר או על בעלה לשעבר עם בן זוגה הנוכחי, או סתם תשדיר ברדיו. הוא לומד המון על העולם אליו הוא עתיד לצאת ועל כך הוא מעלה אינספור שאלות ותהיות על העולם שבחוץ. מצד אחד הוא שומע כמה סבל יש בחוץ וכמה חוסר שוויון בין מעמדות, גזענות, מלחמות, עוני, דיכאון ומחלות ומצד שני הוא נהנה לפנטז על ההנאות הקטנות שבחיים דרך אמו ועל הדרך גם לומד להעריך את הדברים הטובים באמת, כמו כוס יין ומוסיקה של באך להנעים איתם את הגוף והנפש והליכה בטבע ברוח סתיו קרירה בצהריי היום בלונדון או קריאת ספר. העובר מנתח את המצב של העולם אליו הוא עתיד להגיע ואת המצב אליו המשפחה שלו עומדת להכנס, הוא מבין שהחיים עומדים להיות קשים וחושב גם להתאבד בעזרת חבל הטבור ולסיים את הסיפור כאן ועכשיו, עוד לפני שהתחיל. העובר מתחבט בינו לבין עצמו ולא מצליח להבין מי הטוב ומי הרע.

ספר מעולה, נהניתי מכל רגע של קריאה בו. זווית המספר - עובר בבטן האם העובר איתה את חוויות הבגידה באב עם דודו - אחי אביו, התובנות שלו על העולם ועל החיים - כתובות באופן נהדר. מקיואן מעולה כרגיל ומצדיק בכל פעם מחדש את העובדה שכמעט כל ספריו שוכנים אחר כבוד בספרייתי הפרטית. מומלץ בחום.

ספרון קטן ווירטואוזי של איאן מקיואן, שמשלב הומור סרקאסטי בריטי, סיפור מתח ודרמה אנושית של יצור שעדיין לא בא לעולם. הכתיבה גאונית, הקריאה מהנה ושואבת, ואפילו העטיפה מוצלחת מאוד.

סופר שאני מאוד אוהב את הכתיבה שלו. זוית כתיבה מאוד יצירתית ומעניינת. נחמד.