“#
הספר הזה פורסם לראשונה ב 1929, השני משני רומנים של הסופרת – אמריקאית בת לאם דנית ולאב שחור. להוותה היא ירשה את המראה של האב ושום שהייה במשפחתה הדנית, גם לא אימוץ שם המשפחה הדני, לא יכלה לטשטש את מראיה הנגרואידי. מילדות היא התעניינה ב"מעבר" – התחזות של שחורים ללבנים ומעבר לחיות בינהם - באמריקה, בה אפילו שמינית של דם שחור מגדיר אדם כשחור (בית משפט בלואיזיאנה דחה ב-1896 את תביעתו של אדם להכיר בו כבלבן בזכות 7/8 דם לבן שהיו לו) אדם שחור מופלה באופן בסיסי, ולהגנתה של ארה"ב אפשר לומר שלא רק שם.


הספר מתאר שתי חברות ילדות שחורות הנראות כלבנות. האחת אינה מתחזה ללבנה, אם כי היא משתמשת במראה "הלבן" שלה לצרכים ענייניים – לשבת בבית קפה שלא מאפשר לשחורים לשתות בו, להשיג כרטיסים למופעים מופרדים. האחרת חצתה את הקווים – התחתנה עם אדם לבן שלא זו בלבד שאינו יודע שלאשתו יש דם שחור(!) הוא גם גזען שונא שחורים.
שתי הנשים נפגשות אחרי ניתוק של שנים: שתיהן מנהלות אורח חיים בורגני – זו חיה חיי אמידות בהרלם וזו חיה כלבנה עשירה עם בעלה שהוא איש עסקים. ה"עוברת" מתגעגעת מאד לאורח החיים שחוותה בילדותה ופחות או יותר אונסת את חברתה הנינוחה והשאננה להזמינה לאירועים של שחורים, ובאופן כללי משחקת משחקים מסוכנים.
"העוברת" בוחרת בחיים חסרי משמעות עבורה, עם בעל שהיא פחות או יותר מתעבת, ושואפת לחיים של התלהבות וסיכון. האחרת מוכנה להקריב הרבה מערכה ומהותה בשביל ההרגשה שהיא מוגנת ועולמה ועולם ילדיה מטוייח להפליא.
חיי השחורים האמידים המתוארים בסיפור הם תמונת ראי לחיי הלבנים האמידים – עולמם החברתי של אלה ואלה מלא באירועים של כלום. יציאות לתיאטרון ולנשף, גיוס תרומות לנזקקים. אלה וגם אלה מכירים את המעמד הנמוך מהם דרך המשרתים שלהם, בשני המקרים שחורים.


היתה פעם שערורייה פה: שחקנית ניכסה לעצמה עבר, מוצא וסיפור חיים לא שלה. אני זוכרת כמה שמחה לאיד היתה בחשיפתה ופירוט קורות החיים האמיתיים שלה. חשבתי אז שנדרשו ממנה כוחות אדירים להתמודד עם החרפה שבחשיפה, כוחות שאם היתה משקיעה בתבונה לא היתה רואה בניסיון ההתחזות פיתרון כלשהו.
אצלנו – בניגוד לאמריקה – חשיפת מתחזים תביא בושה לא מוות. נחמת עניים.”

“שתי נשים שחורות שנולדו בהירות עור כתוצאה מהורה אחד לבן,
חיות את הגזענות ואת הקיטוב בין עולמם של השחורים ללבנים.
הראשונה נישאת לרופא שחור כמוה, וחיה בשלום ובשלווה עם משפחתה בהארלם.
השנייה 'חוצה את הקו' מתחזה ללבנה, ונישאת לגבר לבן גזען המתעב שחורים.
המעמד הכלכלי של שתי המשפחות מבוסס ואמיד.

שתי הנשים שהיו בעבר חברות ילדות, נפגשות לאחר שנים במפגש אקראי,
ומפה הסיפור מתחיל.
קלייר "הלבנה" נמשכת אל עולמה האמיתי והיציב של איירין
היא מבינה בדיעבד שעולמה שלה הלך לאיבוד וחייה הם בעצם
מסכה בלתי אפשרית המקשה עליה יותר ויותר,
איירין לעומתה, מתקשה לקבל את הצורך של חברתה להיטמע בחייה
שהיו עד אז ברורים ושלווים.
הקשר הזה בין החברות הופך לכאוס שפורע את חיי שתיהן.

לא קראתי את הספר. צפיתי בסרט שצולם בשחור לבן בנטפליקס.
ואילולי היה מדובר בעיבוד לספר, הייתי ככל הנראה מפסיקה באמצע.
אפשר לצפות, לא יותר.”

“מזמן לא נהנתי ככה מספר.
ארה״ב של שנות ה- 20 של המאה הקודמת.
מלחמת הגזעים, ההפרדה, המעמדות.
נשמע באנאלי לכאורה, הרי סיפורי עבדות ידועים ומוכרים לנו,
אך לא כך במקרה של הספר הזה.
אין מדובר פה על עבדות או על פערי מעמדות במובן השחוק של המילה,
כי אם ביצירה המעבירה את רצון ההשתייכות והמעבר בין הגזעים לשם הגשמה.

מורכבות החיים משיקאגו ועד להארלם.

התרגום גם הוא עושה עבודה נפלאה שכן הזרימה בתוך הספר היא מופלאה.
קראתי את הספר בשקיקה, ביום בודד.”

“עם יד על הלב, הספר הזה הוא "5" ללא ספק, אבל נתתי לו דירוג 4 מסיבה קצת פרוזאית: כדי להנות מהספר הזה, בימינו, ובישראל, (חוץ מהקוראים שהם במקרה גם היסטוריונים של תולדות ההפרדה הגזעית בארצות הברית)חייבם לעשות שיעורי בית וללמוד על התקופה הרלבנטית, שנות העשרים, שיקגו, הפרדה גזעית ובעיקר בעיקר נושא של passing, כלומר, זהותם של "שחורים" שבזכות/בגלל תכונות פיזיות הצליחו "לעבור" כלבנים.

אקצר למעוניינים את המחקר: רק אחרי שחפרתי בגוגל, הבנתי שאפשר פשוט לקרוא את האחרית דבר המעולה שצורפה לספר: מתבקש וחכם.

הסיפור הוא, בגדול ובלי ספוילרים שממילא תמצאו על גבי הכריכה, על שתי נשים שגדלו בהרלם כשחורות ובעבור שנים וחיים שלמים נפגשות מחדש בשיקגו, אחת חיה חיים "שחורים" וחברתה הצליחה לבצע "מעבר" לחיים "לבנים".(אגב, הקשר בין שתי הנשים, מושפע מהעבר ומתפתח בהווה, הסודות ביניהן ובינן לבין האחרים, ממש חודר ללב ומרתק גם משום שמדובר בסיפור "נשי" במובן של קשר נשים מול הגברים בחייהן, נשים מול מוסכמות, נשים והמתי בינן לבין עצמן- כאישה התיאור המופנם אך חזק ריתק אותי)
המעבר הנכסף של ה"שחורה" לחייה כ"לבנה" והסתרת האמת שלה מכולם- עד לפגישה- איננו עניין טבעי והוא מעיק, הוא מהווה מחסום, הוא סוד שמשפיע על חיי שתי הנשים מרגע שנפגשו ועד סוף הספר, סוף שהוא מצד אחד מרומז ומאידך ברור שהוא עגמומי כמתבקש.
למיטבי קרוא ואוהבי ספרים יוצאי דופן: חריף, פוליטי, פסיכולוגיסטי ואנושי. אני אהבתי.”