בשנות החמישים יצא ספר סנסציוני בשם " שידה ושידות" של רחל איתן. שם "חברי" ה"חברה הגבוהה" שכבו בהצטלבויות אחד עם השני, וכל יודעי הדבר לחשו בעונג מוסתר או לא מוסתר, מי הוא מי בספר.
והנה בשנת 2019, יוצאת " סנסציה" שגם היא כוללת ערבוב נוזלים, זדון ותאוות בצע, הפעם זה בבורסת היהלומים.
הפתיחה היא שבלונית/מפתיעה. גיבורת הספר חוזרת מהים במצב שאנו מגדירים היום "על הפנים" ובמצב זה היא פונה לאלוהים ומבקשת ממנו כי יעשה משהו. בתמורה היא נדרשת לוותר על החיים. .. מוכר? מכמה עלילות, כמו "מפיסטו" על פי סיפור של גתה, ואחרים.
הזירה של בורסת היהלומים מתאימה לכך, בצע כסף, חשאיות וסקס הם מרשם טוב לפעילות כגון זאת.
כמה בעיות בכתיבה והעיקרית שבהם היא שהמתח נופל באמצע הספר כי העיקרון ברור ומובן.
נשארתי לקרוא עד סופו כי מדובר בספרון בפורמט קטן של 200 עמוד, ועדיין היה קורטוב של מתח מובנה. בסוף היא עומדת בהבטחתה לאלוהים, האם היא קבלה תמורה, זאת שאלה מורכבת.
נ.ב לתת את החיים אינם בהכרח מוות פיזי.

מסיבות לא לגמרי נהירות לי אני מעדיף לקרוא ספרות מתורגמת, ובעקבות הקורונה הבנתי שכבר שנים אני נוקט במדיניות סגר זהירה - כלומר אני מניח כל ספר שקניתי במדף הספרים שטרם ונותן לניחוח הזר של הספר להתיישן במשך מספר שבועות/חודשים ובמקרים קיצוניים אף כמה שנים עד שאני קורא בו.
כדמוקרט אמיתי אני לא נוקט באפליה וגם מעט הספרים הישראליים שבספרייתי עוברים בידוד קפדני.
כך הגעתי לאחרונה לקרוא את ספרה של עלית קרפ.
אחת התוצאות השליליות של מדיניות הסגר שכזו היא שמטעמי סניליות מתגברת עד שאני קורא בספר אני מספיק לשכוח לחלוטין לעל מה הספר ולמה קניתי אותו.
כך עלה גם בגורלו של ספר זה. נדמה לי שעלית כותבת בעיתון הארץ וכותבת יפה או שדעותיה יפות בעיניי או שני העונשים גם יחד. מכל מקום אני ממש לא מצטער על ההחלטה לרכשו.
הסיפור הראשון גרוע למדי ספק אגדה מעורבבת, ספק חוויה אישית נשית אינטימית של טרום לידה שזר מהמין הלא נכון לא מסוגל בכלל להבין, אבל הסיפור השני נפלא וכך גם השלישי וכן הלאה.
הסופרת מעבירה היטב את הניחוח המלנכולי של המדינה שחצי שנה שרויה באפלה כדי להתעורר למספר חודשים של שצף חיות חייתי שבגללו חודש מרץ מביא לעולם מבול של שבדים מלנכולים חדשים. הלשון החסכנית הולמת את סיפורי החיים המרתקים. היהודי רק במכנסיים, מוכר נעלי הנשים נטול הפטיש לנעלי נשים וכן הלאה
מרתק ומומלץ