הוצאה לאור›מוסד ביאליק

ב-1824 נאסר ג'ון דיקנס, פקיד בימייה המלכותית הבריטית, בעוון צבירת חובות. הוא ומשפחתו ניהלו אורח חיים שהיה מעבר להכנסותיהם, ועל כן אב המשפחה, יחד עם אשתו וילדיו הצעירים עברו לגור יחדיו בבית הסוהר הנוטריוני לבעלי חוב בלונדון, המרשלסי (Marshalsea). היה זה מוסד עתיק שעמד על תילו במשך כמעט 500 שנה, ואפשר לאסיריו לחיות בו יחד עם משפחותיהם. עם זאת, הבן השני בסדר הילדים, שמונה במספר, לא הצטרף אל המשפחה וע

מלחמת אזרחים נפתחת באימפריה הפרסית.
כורש הצעיר, אחיו של המלך המכהן, שוכר צבא שכירים יווני של קצת יותר מעשרת אלפים חיילים, מצרף אותם לכוחות מקומיים שלו, ויוצא להילחם במלך, במסע ארוך ממערב אסיה הקטנה עד לבבל. אחד החיילים היותר זוטרים בצבא הענק הזה הוא בחור אתונאי צעיר בשם כסנופון, שהמנטור שלו, אחד בשם סוקרטס, היה די סקפטי לגבי הצטרפותו למסע.

אבל נו, בקרב ענקי בקרבת העיר בבל, היוונים נוחלים ניצח

"כך, בסופו של דבר, את חשכת האימה והפחד
לא תפזרנה קרני החמה, לא יאיר אור הבוקר,
אך הבריאה בעצמה: מהותה ומבנהה וחוקיה."

ספר שרציתי לקרוא כבר המון זמן, סופסוף הגעתי אליו, ואז פרץ הפרומו למלחמת העולם השלישית ואפשר לי לגמוע אותו בין המקלט לבית תוך כמה ימים..

יצירה מאוד ייחודית בנוף העבודות ששרדו לנו מהעולם היווני - רומי: מדובר בעבודה הפילוסופית הראשונה בלטינית שנשתמרה, בספר האפיקוראי היחיד שנשמ

,Ήσίοδος- Ἔργα καὶ Ἡμέρα ΘεογονίαἈσπὶς Ἡρακλέους,

הסיודוס היה אחד מהמשוררים האפים של יוון העתיקה וחי במאה השמינית לפני הספירה. נבדלותו ממשוררים אחרים מתבטאת בעיקר ביצירתו 'מעשים וימים', שהיא יצירת מוסר העוסקת בחיי האדם הפשוט, החקלאי. היצירה מטיפה למוסר עבודה, הגינות, כיבוד הורים וגם עוסקת במסורות ומנהגי פולחן מיוון העתיקה. בעוד שירה אפית אחרת מאותה העת הדגישה את עלילות הגיבורים רוויות האלימות כמו

משהו מוזר קרה במאה ה-5 לפני הספירה. דבר שהופיע שוב ושוב בכל העולם הקדום. מיוון ועד הודו ועד סין צצו להם הוגים ואנשי מחשבה.
בסין מאות אסכולות ובתי ספר למחשבה הופיעו. חלקם בעלי טון דיקטטורי, אחרים דומים לאחוות האדם בסגנון ישו הנוצרי והיו גם כאלה שפנו אל הטבע כתירוץ מהעול שבאחריות משפחתית.
הבודהיזם עוד לא היה קיים בסין הוא הגיע מצפון הודו מאוחר יותר ונחשב למנוגד למחשבה הסינית.
ומתוך האסכולות הרבות

כבר שנים שאני אוהב וצורך תרבות ואמנות על כל צורותיה. זה עושה לי טוב, זה ממלא לי את הנפש וזה גורם לי לסקרנות בלתי נגמרת. אבל שום דבר אינו מושלם. וגם לי יש את שריטותיי שלי. בין אם ספר או סרט, תמיד היה לי קשה עם דמויות חפות מפשע שמשלמות על לא עוול בכפן בחייהן, בזמן שהגיבורים הראשיים מתנהלים כאילו כלום. ישנן קטילות אכזריות ומסכנות שמותירות דמויות שוליות או מרכזיות ללכת בדרך כל כך נוראית ולא שלווה, שלי

הכרך השלישי בסדרת 'תולדות הפילוסופיה החדשה' של שמואל הוגו ברגמן, המוקדש ליעקובי, פיכטה ושלינג, הוא נכס של ממש לכל מי שמבקש להעמיק בתקופה מרתקת ומורכבת זו של האידיאליזם הגרמני.
ברגמן מפגין כאן שוב את יכולתו הנדירה לסכם עולמות הגות סבוכים בשפה בהירה, מדויקת ורהוטה. הוא מצליח לפרוס בפני הקורא את הנתיבים הפילוסופיים של הוגים אלו באופן מסודר, תוך שהוא מאיר את התפתחות המחשבה מתוך הדיאלוג והוויכוח שהתנהל

כדי לפשט את הדברים, הספר מדבר על "ואהבת לרעך כמוך" ללא אספקט רוחני ועל בסיס לוגי בלבד.
בובר לא מדלג על אף קושי ובוחן את היחסים בין היחיד לבין עצמו וזולתו ולבין אלוקיו.
הספר בתחילתו לא קל אך ברגע שנכנסים לזוית הראייה של ההוגה, הספר נהפך להיות קל וקליט ומובן מאליו.

זו כמובן לא ביקורת. לכתוב ביקורת על סופרים והיסטוריונים קדמונים זה לא לענין ומטופש, כי ראיית העולם שלהם וכל התפיסה היו אחרות משלנו.
אם ניקח את פלוטארכוס לדוגמה: הפרק הראשון שלו באישים היווניים היה על תזאוס המיסד של אתונה (קרוב משפחה של הרקולס), והפרק הראשון על האישים הרומיים היה על רומולוס - אחד משני האחים שינקו מהזאבה.
את שניהם הוא לוקח ברצינות, זה בערך כמו שפלוסר או קלוזנר היו מנתחים היסטורית