הוצאה לאור›ספרים בעלמא

אין לי חתול בבית, גם לא כלב או כל חיית מחמד אחרת אבל אילו הייתה לי, הייתי רוצה שתהיה כמו "ברוטוס", חתול הכשף של אייבי ויילד המכשפה הכי עצלנית ever.
ולמה דווקא חתול מכושף ולא לאמץ חתול אשפתות קטן ולהציל אותו מגורל של שיטוט בין הפחים לקושש שאריות אוכל שנזרקו על ידי שכני הבניין או נשמות טובות שדואגות להניח בצד (לא משנה איפה) קעריות אוכל ( יותר נכון צלחות חד פעמיות) עם שאריות החמין של שבת, למען רווח

מיד כשסיימתי את קריאת הספר המקסים הזה (כמובן אחרי שעברתי על רשימת התודות) פתחתי את הספר בעמוד הראשון והתחלתי לקרוא אותו מהתחלה.

ואז, אינספור הרמזים המתוחכמים, שבקריאה ראשונה היו סתם פרטים שוליים, הפכו להיות העקבות ששתלה ג'ואנה קאנון לפיענוח התעלומה.

לינדה בת ארבעים ושלוש, מתלבשת כמו בת שישים ושלוש ומתנהגת כמו בת שבעים ושלוש. חייה רצופים ניקיונות ושאיבת אבק והכנת ארוחות בוקר וערב לבעלה האיד

הכריכה המשותפת של שלושת ספרי הטרילוגיה
(רואים את התמונה רק כששלושת הספרים עומדים אחד לי השני על המדף...)
היא מדהימה ויפיפייה.
רק בשביל זה מומלץ לרכוש את הספרים.

אפילו לפני התוכן היפה....

"כשהחיים עוברים עליך בפחד מפני העתיד, אתה לומד לקבל בברכה כל עיכוב".

אין מילה שתתאים באופן מדויק יותר לתיאורו של הספר הזה מאשר המילה קסום. מדובר בספר שהוא סוג של אגדה, סוג של מסע הרפתקאות דמיוני שלוקח אותנו אל מחוזות מרוחקים ויפים בסמטה אחת שנמצאת ליד חנות ראמן ביפן.

לא חושבת שמעולם קראתי ספר בסגנון הזה, בדרך כלל אני קוראת ספרים ריאליסטיים מאוד והפעם בהמלצת חברה נתתי צ'אנס והאמת? איזה מזל שנתת

חביב, מתומצת מידי לטעמי. בניית העולם מעניינת, אך שוב- לוקה בקצרנות.
הגיבורים מעניינים- וגם הם לוקים בקצרנות, מלבד דינה, היא בסדר.
בקצרה מדובר בספר פנטזיה פרנורמל שמשלב גם מדע בדיוני לייט- כלומר יקומים אחרים, חייזרים, חלליות. הטוויסט המעניין הוא שדמויות המשנה- ערפד ואיש זאב הם בעצם מעולם המדע בדיוני בספר זה, כיוון שהם יצורים מזן טורף החיים על כוכבים אחרים איפשהו בקוסמוס.
בעל מקרה נשארתי עם טעם לעו

הפעם אני רוצה להתחיל מהאסתטיקה. עיצוב הספר יפה. בראש כל פרק כותרת עם סמל קטן וציטוט מומצא מרומן רומנטי כביכול. כקוראת רומנים רומנטיים לפרקים פתיחה כזאת של כל פרק שעשעה אותי וגרמה לי לגיחוך ולצפייה לפרק שיבוא. אבל עד מהרה נמאס לי, הפרקים היו לי קצרים מדי, לא התחלתי פרק ונכנסתי לעניינים והנה הוא נגמר ועוד ציטוט ועוד כותרת ומה שהיה בהתחלה מרענן ונחמד עבר להיות מייגע וטרחני.
ובעצם זה מה שהרגשתי לגבי

ספר חובה לאוהבי הפנטזיה.
אלספת, הגיבורה, היא בת חורגת וגם חלתה בקדחת ולכן היא גרה אצל דודה שלה אחרי שאביה התחתן בשנית. אבל יש לה כוחו קסם שהיא מסתירה מכולם, עד שהיא מותקפת בידי שודדי דרכים וזו הדרך היחידה בה היא יכולה להגן על עצמה.
לשודדי הדרכים הללו יש מטרה, וכשזו נחשפת, לאלספת יש תכנית.
כל העלילה הזאת מתקיימת בבלנדר שנוקפת ערפל אותו מפזרת רוח היער, וממנה ניתן להתגונן בקלפי ההשגחה.
עם התקדמו

ספר ארוך - 600 עמודים- שלא מרגישים ארוכים כלל. למרות שבמחשבה לאחור אני לא מבינה למה היה צריך את כל העמודים, הסיפור יכל להיכנס בפחות, אבל לא הרגשתי שנמרח, והמעבר בין נקודות מבט של דמויות שונות מאוד תרם לזרימת הקריאה (הספר מסופר בגוף שלישי, אבל דמויות שונות ורבות הן הפריזמה ממנה אנחנו רואים את העלילה).
אחת הדמויות המעניינות ביותר בספר היתה אסיה קריין; איך מישהי חכמה יכולה להיות טיפשה כל כך.
אסיה רוצ

סוחף, שוב. כמו בספר הראשון.
אבל הפעם היתה לי תחושה לא נוחה במהלך הקריאה.
היה לי קשה עם עניין החיתוך והדם, והיה לי קשה עם מה שעשו לבנות - נביאות הדם- במקומות של ה"בעלות המיטיבה", מה שאתם חושבים שקורה לנשים שפוגשות רוע- אומנם לא היה גרפי, אבל הספיק לי המעט שתואר כדי שהתחושה הלא נוחה תעמיק. בספר הראשון גם היה לי קשה שבני אדם תוארו כקופים, התיעוב של האחרים כלפי בני האדם היה לא נוח, אבל עברתי את זה. את