“איי איי איי
חהחהחה!
אין על אפרים קישון בארון הספרים ישראלי.
אין כמוהו לתאר מצב עניינים המידרדר במהירות מדחי אל דחי.
אין כמוהו לגעת בכל אותם קונצים רגישים בחיי היומיום,
שאנחנו קולעים לנו בחוסר נוחות אך הדממה צייתנית.
טוב שקם מישהו לשים לנו מראה, לדקור אותנו במקומות הנכונים
ולעשות את זה בצורה המצחיקה כזו,
כדי שלא נקום לגומזו נפש.”

“אני מתנצלת על מה שאני הולכת לרשום בזה הרגע, למלט מפי מילה שאינה יאה לאדם תרבותי ובוגר ולכן מספר כללים:
1. הורים? כסו לילדיכם את העיניים או עדיף שתרחיקו אותם מן המקום.
2. שאר מיני מבוגרים וירקות? תתעלמו ותעמידו פנים כאילו דבר לא קרה.
3. צעירים ובני נוער? לא ללמוד ממני. זה לא יאה! אני לא חינוכית! (:


לעזאזל!
לעזאזל!
לעזאזל!

מה-זה- הספר-הזה?! לעזאזל!

בתמימותי חשבתי שזה עוד ספר מצחיק ומשעשע שכייף פשוט לקרוא כשחיוך-אידיוטי -מרוח- על- הפנים אבל כשהגעתי לקריאת הסיפור על רעייתו של קישון והמלבושים, נפל האסימון!

הו לא, זה עוד לא ספר חמוד-מצחיק- משעשע- שכייף -לקרוא -על -משפחה -ישראלית -שהיא קצת קוקו אלא זה ספר על משפחה קצת [הרבה!] מטורללת שמוציאה לך את הקישקע מרוב צחוק!!!

כל סיפור גורם לך לפלוט מיני קולות מגוונים ושונים שאפילו לא חשבת שקיימים בך, מקריאות התפעלות נוסח: אוו! ועד קריאות נהימה בנוסח: אההה ואולי אפילו קריאות הב הב מדי פעם....אהמ....סטיתי מהנושא! [ הספר הזה בהחלט מוציא את הצד החייתי שבך]

בכל אופן, נחזור לענייננו, זה היה תענוג להתחקות אחר משפחתו של קישון והעמודים נקראו במהירות ונסתיימו לי כהרף עין, כל כך נהנתי מקריאתו עד כדי כך שלא יכולתי להניח את הספר עד השעות הקטנות של הלילה, כשהעיניים כבר לא יכלו להישאר פקוחות והגוף דרש את השינה שמגיעה לו הבנתי שזהו, חלאס, מספיקה הקריאה להיום ואשאיר את המלאכה ליום המחרת.

והינה, יום המחרת כבר בפתח, ואני נמצאת עם הספר בחיקי וממשיכה בקריאה, כוססת ציפורניים לראות מה יקרה בהמשך עלילותיהם של בני משפחת קישון. אילו שגעונות חדשים יציע לנו הבן האמצעי עומר? האם באמת רננה יכולה ללא צצי שלה או שזו סתם אחיזת עיניים? האם רפי באמת לא ילד מיוחד כלל? ומה יקרה בקרותיהם של הזוג הנשוי- "הקטנה" וקישון בכבודו ובעצמו? האם מתישהו בגלגול הזה או בגלגול הבא אשתו תסיים ללבוש את הלבוש הנצחי שלה?!

אני לא יכולה להצביע על סיפור אחד אהוב, כל הסיפורים בספר הזויים ופשוט גורמים לך להנאה ותמיהה עם קישון ובני משפחתו לא היו מאושפזים באיזה מוסד סגור, אבל אני חייבת לציין שהסיפורים שפשוט הצחיקו אותי במיוחד היו " סבון ותקשורת" "צצי" , הסיפור על הכלבה מקס שבאה לראשונה למשפחת קישון וכמובן הסיפור על אישתו של קישון ועל התלבשותה הנצחית [ לדעתי קישון היה צריך לשנות את השם ל-" התלבשות עד המוות"]

אבל השאלה האמיתית היא: מה עושה את כתיבתו של קישון למצחיקה כל כך? לדעתי, מלבד יכולת הניסוח המדהימה שלו שפשוט גורמת לכל מילה להיות מצחיקה, זו גם שפתו היפה, שפה עשירה שנעה בין כתיבה גבוהה ומרשימה רצופת ביטויים כאלה ואחרים לכתיבה שיותר קרובה לליבנו הסחבקי והישראלי.

או שבכלל אין כאן איזה שהוא מאפיין ישראלי והסיטואציות שקישון מתאר בהקצנה יכולות לדבר אל כל לב אנושי?



היי, מה אני יודעת? אני כתבתי את הספר? לכו תשאלו את קישון, חוצפנים! [נכון, הוא מת..אבל בכל זאת..]


" -למה- אמר מבטה- למה לא הולכים?
עובדים על זה, השבתי לה במבט מעודד, עובדים."

"המופע שלנו טרם נוצל על ידי אמרגנים, הוא מתרחש בביתנו בפרוזור הצר שבין שולחן-הכתיבה לבין חדר האמבטיה. הדבר קשור במספרים. כלומר, זה מה שקורה, אנחנו נכנסים לחדר האמבטיה ומתחילים להתקלח. ברגע שאנחנו מסבנים את הגב- נא להקשיב- בדיוק ברגע זה מתחיל הטלפון לצלצל. תמיד. כשהגב. הטלפון."

ואלה רק מעטים מהציטוטים שנבחרו על ידי בקפידה של פינצטה על מנת לעטר את הביקורת ולתת לכם הצצה אל כתיבתו הנהדרת של קישון.

מעריצי קישון מושבעים? עשיתם את עבודתכם, הצטרפה אל הקבוצה חברה חדשה!

אז מתי המפגש הבא של אגודת "קישון לנצח כי אף על פי שהוא מת הוא חי דרך ספריו לעולמים"?”

“ספר מתוק ומצחיק. עם ההומור הסרקיסטי של קישון. מורכב מסיפורים/קטעים קצרצרים על חייו של קישון ומשפחתו. אמנם יש כמה קטעים בודדים שקצת היו טו מאצ', מעייפים ו-"שיגמר כבר". מהבדיחות שנמתחות ונמתחות וכבר אבדה הסבלנות לפאנצ' שאננו. עם זאת, רוב הספר אכן מהנה ומצחיק.”

“כבר הרבה זמן שאני מנסה להשיג את הספר וסוף סוף הצלחתי! כרגיל, אפרים קישון במיטבו, עם הרבה שנינות והומור. ספר מקסים שלדעתי חובה בכל בית! כיף להקריא קטעים עם משפחה ועם חברים או סתם לקרוא לבד ולצחוק קצת בימים קשים. הספר מורכב מסיפורים/קטעים קצרים והומוריסטיים לרוב, בין היתר מתוך סיטואציות יומיומיות המוכרות לכולנו. מושלם גם בתור מתנה!”