“הסוף שלו כל כך מתסכל.
אני פאקינג נסערת.
אני שונאת את זה. אני שונאת את זה. אני שונאת את זה.
למה הייתי חייבת לקנות אותו, למה הייתי חייבת לטעום מהסדרה השנייה, למה למה למה, איזו החלטה גרועה.
כי אני לא יכולה לרדת באמצע הרכבת הזאת, אני צריכה להמשיך את הסבל הזה עד הסוף, ויש עוד שני ספרים.
כל הסימנים היו שם, הכול היה כל כך ברור מההתחלה, ואולי זה כי בטעות עשיתי לעצמי ספוילר כשהסתכלתי בתקציר של הספר החמישי.
טדרוס היה בלתי נסבל, וחסר ביטחון, וכולם פשוט היה בובות בתוך המשחק של הדמות החדשה בסיפור הזה שנקראת הנחש.
היו כל כך הרבה דברים מחשידים בנוגע לדברים שקרו, היו הרבה ספקות, וטדרוס קיבל אזהרות מפורשות וסימנים למה שהוא צריך לעשות - והוא לא עשה אף אחד מהם!
אני פשוט לא מבינה ממתי זה לגיטימי לכתוב דמויות כל כך חסרות זהירות, כל כך שאננות, כל כך יהירות, ושזה יחשב נורמלי!
אני מנסה להרגיע את עצמי.
להגיד לעצמי בעדינות: "סאנשיין את כבר לא בת 16, זאת הסיבה שהספר הזה מעצבן אותך, את פשוט כבר לא קהל היעד."
וזה כל כך עצוב.
הלוואי ויכולתי לחזור אחורה בזמן ולהודיע לעצמי שהגיע הזמן להפסיק להשקיע כסף וזמן קריאה על ספרים שמיועדים לנוער.
אבל אני אעשה את זה שוב.
כי עכשיו אני חייבת לדעת איך הסיפור המתסכל הזה נגמר, ואם המוסר השכל הוא: "בחייאת, פשוט תשתמשו בראש שלכם!".
אני כל כך מעוצבנת, נסערת, שבורת לב, לא יודעת איזה דירוג אני בכלל אמורה לתת כי שנאתי את זה אבל התגובה הרגשית כנראה מוכיחה שאכפת לי וזה אמור להיות מספיק מספר נוער מטופש שכזה.
להסביר על העלילה?
למי בכלל אכפת מהעלילה?!
אני אפילו לא רוצה לדבר על זה מרוב שזה מעצבן אותי.
אני גם חושבת שמי שרוצה ליהנות מהספר הזה צריך לקרוא אותו בלי לדעת כלום בכלל, כי זה באמת הסיכוי היחיד שלו.
אבל החצי הראשון היה איטי, שום דבר מעניין לא קרה, לא נהניתי וזחלתי אותו.
החצי השני היה יותר פעיל, קצת יותר מעניין, וקצת יותר נהניתי, אבל זה לא שרצתי אותו.
הסוף פתאומי, ואנחנו רואים את זה קורה, אנחנו יודעים שזה עומד לקרות, כי היו שם את כל הסימנים... כל כך הרבה דגלים אדומים שאף אחד התייחס אליהם וזה פאקינג לא ברור למה.
אני עדיין לא מצליחה להתגבר על זה, אני מבינה שהדמויות כאן הן בגילאי 16, אבל עדיין!
גם המבוגרים כאן לא ממש משתמשים בראש שלהם!
אגתה היא התקווה היחידה שלי כרגע עבור הספר החמישי, שלצערי, אני כנראה אקנה גם אותו.
בא לי לבכות, אם לא הייתי מתעבת קריאה בדיגיטלי הייתי חוסכת לעצמי את המקום על המדף.
אני בטוחה שאלו שבגיל המתאים יהנו מההמשך, אבל אני כבר כשקראתי את הספר השלישי בפעם השנייה גיליתי שאני יותר מדי בוגרת לסדרה הזאת. אז ברור לי שזאת אשמתי הפעם!
כי ידעתי!
זה לא שהיו לי ציפיות גבוהות, אני רק רציתי להציץ, הייתי סקרנית לגבי סופי והורט, לא ידעתי שהסיפור יקבל תפנית מרגיזה כזאת.
טדרוס לא מתבגר, סופי עדיין מתעוורת מבחורים יפים, ואגתה שעוד יש לה קצת תחושות בטן טובות ושכל משום מה לא פועלת לפיהם. והורט. הורט היה צריך לקבל יותר זמן מסך! או איך שלא קוראים לזה בפורמט של ספר!
אני רוצה לבכות. אני חושבת שאני פשוט אפסיק את הביקורת הזאת פה ואלך לבכות. כי אני מרגישה שאני חייבת להמשיך בסדרה הזאת, אבל אני לא רוצה להמשיך. הסוף הזה היה כל כך מייסר.
ואני עדיין לא יודעת איך לדרג!
אני חושבת ש-3.5 זה הכי מדוייק, ובגלל שאני באמת נסערת כרגע, אני מעגלת כלפי מטה כמחאה.”
