“זו שאלה טובה שאיני בטוחה שתהיה לי תשובה מספקת עבורה, מה גורם לאישה שושנית ממוצעת להתעניין בדרמה של הגברים כיום. אבל אני מרגישה שבשנים האחרונות אני מנסה להטות קשב לכאב בעולם שחלקו הוא הכאב הנשי, שיותר זוכה לעדנת כותרות (גם אם פעמים רבות הן לא מדויקות, צבעוניות במקום שבו הוא נטול צבע או מתועל למניפולציות וטרנדים כאלה ואחרים) וחלקו האחר הוא כאב גברי. חברים גברים לימדו אותי כמה הברות בסיסיות אודותיו, אבל הרגשתי שיש עוד הרבה ללמוד ואולי ככה ואולי בדרך אחרת והרבה פחות יומרנית מזו שתארתי כרגע, הגעתי לספרו של בוקובזה.
גבריאל בוקובזה הוא פסיכולוג, בנו של איש מוסד קשוח ומצליח, כילד גם הוא העריץ את סופרמן, טרזן, ג'יימס בונד ושלל דמויות נוספות מגלריית הגברים הנערצים, עם כי הוא מבין שבעצם החברה יצרה את מודל הגבר החזק, העשוי ללא חת, הגובר על כל המכשולים ומספק הגנה וביטחון לשאר הקבוצה, באופן שבפועל מנצל את הגבר ואינו מאפשר לו בחירה חופשית יותר להתמקמות. מצבו של הגבר סבוך כפליים, שכן הוא מועמד בחזית, בסכנה, באימה, בהתמודדות עם הדרקונים / אויבים / אתגרים כלכליים ועוד, בזמן שנאסר עליו ונשלל ממנו נתיב הפורקן הרגשי, שפת השיתוף וההכרה בכאביו, ובתוך כל המצב המורכב הזה הגבר מציית באופן מלא לתכתיב החברתי ורואה במי שלא עושה כך "לא גבר". האיום על גבריותו הוא מתמיד ובכל רגע ניתן להתריס כנגדו שאינו גבר בכך שאינו מספק מינית, אינו עומד בצו הכלכלי או המדיני-בטחוני, אינו דואג לרווחת המשפחה ושלל דרישות ותביעות קשוחות שכל סדק שיפרוץ אינו יכול להתבסס על מה שכבר סיפק הגבר עד עתה, אלא בכל רגע בחייו הוא נתון לחובת הוכחה מחדש של גבריותו.
הספר מעניין (אותי), אני מודה שהרגעים (המעטים, תודה לאל) בהם השווה בוקובזה בין מצב הגבר למצב האישה היו בעיני לא מוצלחים, ויותר נטיתי להסכים עמו שמתן אמפתיה והכרה בכאב אחד, אין פירושו צמצום חמלה והבנה לכאב אחר. שיש בנו יכולת להעניק הכרה לכאבים שונים, תלויים וסבוכים זה בזה או עומדים כל אחד בזכות עצמו.
לא ממש הכרתי את דמותו של בוקובזה, וכאחרונת הרדודות פתחתי הבוקר את גוגל והתנגבה ללבי אכזבה לגלות על מעשה מאוד לא אתי שהיה מעורב בו. אני מזכירה לעצמי את כלל הברזל הפרטי שלי לא לערב ביזנס עם פלז'ר ולאפשר לעצמי קריאה והתמסרות בלי תלות בנקיון כפיו של היוצר, אבל אולי בגלל הדיבור על החשיבות של מתן מקום לפגיעות שכה הדגיש בוקובזה בספרו ואז פגע בגבר אחר, מטופל שלו, בדיוק באזור הפאלוס, עליו היטיב לדבר בספר - כל זה החמיץ משהו בחוויה.
אבל בכל זאת ממליצה, גם אם בקריאה ביקורתית, בכל זאת שווה קריאה.”