“ואלרי סולאנס רצתה יותר מכל להיות סופרת, דבר שלא הצליחה בו מסיבות כאלה או אחרות.
כאשר קוראים את המניפסט, אפשר גם לשאר למה.
אני לא מתיימר לדעת הכול עליה ומה בדיוק גרם לה לחשוב את הדברים שהיא חשבה, אבל הדבר שתפס את תשומת ליבי כשקראתי את הספר, זה שיש פה בחורה שעברה המון סבל והתעללות בחיים שלה (מאביה וכנראה שלא רק ממנו), והכעס שהצטבר אצלה עם הזמן גרם לה לכתוב את הספר הזה.

הספר מתיימר להציג איזושהי השקפה פילוסופית לגבי ההבדלים בין גברים לנשים ובעיקר מהות המין הגברי, ואלרי משתמשת בשפה גבוהה ובטכניקות מסוימות בשביל "להוכיח" כביכול את הטענות שלה, אבל השאלה הנשאלת זה האם באמת הספר וההשקפה הפילוסופית הזאת הינם אובייקטיבים לחלוטין? סביר להניח ואף ברור, שלא כך הדבר.

על פי איך שלי זה נראה, היא משחזרת לכל אורך הספר את טראומות הילדות שלה, את הילדה החלשה שהיא הייתה מול האבא הגדול והמפחיד שלה, אך היא מסתכלת על זה (יש סיכוי שבכוונה) כתורה אובייקטיבית על ההתנהלות בין גברים לנשים, כאילו כל הגברים בעולם מתיימרים להיות ה-Big Daddy המתעלל שהיה לה וכאילו כל הנשים בעולם מקטינות את עצמן בתור הילדה החלשה כאשר הן ניצבות מול המין הגברי.
הדבר לא נכון, וזה נראה שואלרי לא הייתה אובייקטיבית בעת כתיבת המניפסט, היא עברה המון דברים והגיעה למסקנה (שוב, כנראה בכוונה) שהחיים שלה מייצגים את החיים של כל בני האדם או לפחות של רובם.
השנאה והכאב שהשאירו צלקות ילדות בתוכה, התפרצו בצורה של מניפסט, בצורה של השקפה שמתיימרת להיות אובייקטיבית ולפענח את כל מערכות היחסים בין נשים לגברים.
כשאתה קורא את המניפסט, אתה מרגיש שהיא מדברת על עצמה אבל עושה זאת בהסוואה של איזה משהו אובייקטיבי.

כשמסתכלים על זה בצורה הזאת,
מבינים שהמניפסט לא כזה מוזר כפי שהוא נראה,
הקיצוניות שבו קיימת אך ורק בגלל הקיצוניות שכנראה הייתה בחיים של ואלרי סולאנס,
כאילו המניפסט הוא מעין מסע נקמה של ואלרי נגד אביה ונגד מה שהיא הכירה בתור "המין הגברי".

בסופו של דבר,
ואלרי הייתה בחורה מעניינת בהחלט,
וכן, היא הייתה בנאדם מסכן שככל הנראה עברה המון דברים שלא הגיעו לה,
אבל כשניגשים לקרוא את הספר, צריך להבין את הרקע שעל פיו הוא נכתב,
וכך אולי אפשר להתייחס בהבנה אל ואלרי, למרות כל השנאה שהיא מדממת לדפים של הספר.
כמו רוב אלה שהיה להם קשר אל אנדי וורהול, גם ואלרי סולאנס היא בנאדם מעניין ומורכב, ששווה לנסות להבין ולו רק בשביל לשים לב כמה מהר מאד ילד יכול לאבד השקפה אובייקטיבית על המציאות בגלל דברים שההורים שלו עשו לו.”

“וואו! גאוני!
סולנס מתכתבת עם המניפסט הקומוניסטי או עם כל מניפסט פוליטי "חשוב" (וגברי) אחר, מעקרת אותם באופן סמוי ומראה באופן מגוחך וטורד שלווה (אך משכנע במידה מסוימת...) שיש לקום ולהיפטר סופית מהמין הגברי (ואם אפשר, אז באלימות).
אפשר אולי לצחוק תוך כדי קריאה (ויש הרבה דברים מצחיקים במיוחד במניפסט הזה), אבל חייבים לזכור את האקלים הפוליטי ואת האווירה התרבותית שבו היא כתבה אותו (בשנות השישים בחוג החברתי של אנדי וורהול), וגם את העובדה שהיא אכן ניסתה להוציא לפועל "טרור" אנטי-גברי.
האישה הזו פשוט נפלאה ומרתקת בעיניי. והטקסט הזה הוא חובה. פשוט חובה.”