“ההוצאה היתה מודעת, מן הסתם, לסיכון שהיא לוקחת: סיפורים קצרים חביבים רק על מעט מהקוראים. ופה קובצו 20 סיפורים קצרים שמה שמשותף לכולם הוא הזמן בו נכתבו - סוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20. הסיפורים - של סופרים וסופרות ידועים ואלמוניים, הם באיכות משתנה. יש בהם טובים ומעניינים ויש רבים שלא צלחו את הזמן. תהיתי לפעמים מה הסיבה שנכתבו, ועוד יותר מה הסיבה שקובצו לאוסף.
שניים מהסיפורים לכדו את תשומת לבי. הם לא היו מוכרים לי מקודם, והסופרות שכתבו אותם אינן מוכרות לי כלל. אבל שני הסיפורים הדגימו איזה דימוי שהיה לי על אמריקה ההיא של המאה ה 19. תמימה ואכזרית, בטוחה בצדקתה ולא מודעת. הסיפור המוקדם מהשניים הוא סיפורה של רבקה הרדינג דייויס מ 1861 "החיים במכרות הברזל". העושה רומנטיזציה של העוני ומקונן על אי הצדק שעניים חווים.
הסיפור האחר "התינוק של דזירה" מ 1895 הוא קצרצר - 8 עמודים בסך הכל, קצבי, מספר סיפור מרתק ומצליח לאפיין את החיים בלואיזיינה, שהיתה בעבר מושבה צרפתית, השפה הצרפתית רווחת בה, וגם גזענות קשה ומרה כזאת שטיפה דם שחור באדם לבן יהרוס את חייו ואת חיי הקשורים בו.
הספר יכול לאפשר לחובבי הסיפור הקצר דוגמאות מעבודותיהם של סופרים ידועים, כמו פו, הות'ורן, מלוויל, ג'יימס, טוויין, וורטון, או הנרי. הוא גם מאפשר לקוראים להתוודע לסיפורים ידועים ב"מיתולוגיה" האמריקאית כמו סיפורו של ריפ ון וינקל או השטר בן מיליון של טוויין.
אני לא יודעת מה משמעותו של התואר "קלאסי" כאן: ישן? יוקרתי? אני מניחה שלדעת ההוצאה הוא "חובה בכל בית". למרות שאני אוהבת סיפורים קצרים, ואוהבת חלק מהסופרים שסיפוריהם מרכיבים את האוסף כאן, יש לומר ביושר - "קלאסי" הוא מונח שיווקי מצליח, עם ניחוח אריסטוקראטי מובהק. אבל מר רון שקיבץ את האוסף הזה, החביב בחלקו, ולא רלוונטי בחלקו, היה צריך, לדעתי, להקפיד יותר בבחירת הסיפורים ולא להסתפק ביושנם המעיד, לדעתו, על הקלאסיות והאיכות שלהם.”
