“סקירה מאוד מרתקת על התפתחותה של המיסטיקה העברית במאות הראשונות לספירה.
כשמדברים על מיסטיקה של עם ישראל, לרוב עולה לראש אסוציאציה מתבקשת אל עולם הקבלה - אבל כאן העיסוק הוא במשהו הרבה יותר קדום, אף האיזכור של ה"ספירות" כפי שמופיעות בתורת הקבלה מופיע רק בספר אחד (ספר יצירה), וגם במשמעות מעט שונה.
הספר מתמקד בקומץ ספרים נבחרים (מתוך מבחר של עשרים ומשהו ספרים), מביא ציטוטים ומפרש, היכן שניתן (ולעתים זה דיי קשה), מהי המשמעות החברתית-היסטורית, ולא רק המשמעות הרוחנית (כפי שבאה לידי ביטוי בטקסט עצמו).
וזהו עיקר גדולתו של הספר - הקשרים בין המיסטיקנים היהודים הקדומים אל חז"ל ה"מיינסטרימיים" (שלא נגעו במיסטיקה), ולזרמים דתיים שונים שצצו באותה תקופה - כת מדבר יהודה, הנצרות המוקדמת, והגנוסיס.
יוסף דן גם מבדיל בין "מעשה מרכבה", שהוא מפרשו כמדרשים על טקסטים בעלי אופי פלאי (כמו יצירת העולם וחזון יחזקאל בפרק א'), או של טקסטים שהיוו "בעיה" מסויימת להבנת האל (כמו פסוקים מתוך שיר השירים שהציגו את האל בצורה אנושית, או סיפורו של חנוך, שחז"ל בקושי התמקדו בו בשל החשיבות שקיבל בגנוסיס), לבין "ירידה למרכבה" שהיא למעשה החווייה המיסטית עצמה, של עליה לעולמות וההיכלות העליונים, עמידה לצד המלאכים השרים ומשבחים את האל העליון.
בנוסף, הוא נוגע לשאלת זהותו של האל. לכאורה, היהדות מכירה אך ורק באל אחד, אך בטקסטים המנותחים אנו נחשפים אל מערכת מורכבת של מלאכים בדרגות גבוהות מאוד - אחד מהם, למשל, הוא המטטרון, שאף "בטעות" זוהה כאל בפני עצמו בידי אלישע בן אבויה (ועל כן "נענש"), או אכתריאל, שזוהה כ"בורא בראשית", מעין דמות "מתחרה" לכוח היצירה של האל היהוויסטי הראשי של עם ישראל.
הקריאה בספר דיי קלה ודיי פשוטה. גם הטקסטים הקדומים מנותחים בצורה דיי בהירה, ובסך הכל הספר נותן רקע דיי מעניין לזרם שהשתייך אל היהדות, אך גם מצא דרך להתבדל ממנה, ולהביא השקפת עולם שונה לחלוטין לגבי היקום כולו והאל עצמו.”

“כתיבה בהירה, צלולה, פשוטה וסוחפת של נושא מרתק.”