קָרְבֶר פסע בחדר הבקרה והשגיח על ארבעים המגדלים בחזית. המגדלים נפרשו לנגד עיניו בשורות ישרות ומסודרות להפליא. עלה מהם זמזום שקט ויעיל, ולמרות כל מה שידע, היה קרבר חייב להתפעם מיצירי כפיה של הטכנולוגיה. כה הרבה בחלל כה קטן. מה שזרם תחתיו מדי יום לא היה נחל, אלא נהר שוצף ותזזיתי, שגדל לנגד עיניו בגבעולי פלדה גבוהים. כל שהיה עליו לעשות הוא להושיט יד, לחפש ולבחור. כמו לחפש זהב.
אבל זה היה קל יותר. הוא בדק את מדי החום שניצבו מעל לראשו. הכול היה תקין בחדר השרתים. הוא השפיל את עיניו למסכים שעל תחנות העבודה מולו. שלושת המהנדסים שלו עבדו בתיאום על הפרויקט הנוכחי. ניסיון פריצה שסוכל הודות למוכנותו ומיומנותו של קרבר. כעת הגיע הזמן לסגור חשבון. הפורץ הפוטנציאלי לא הצליח לחדור מבעד לחומות בית החווה, אבל הותיר את טביעות אצבעותיו בכל פינה. קרבר חייך בעת שצפה באנשיו מוצאים את פירורי הלחם, מאתרים את כתובת ה-IP באמצעות צומתי התנועה, עורכים מרדף במהירות גבוהה בחזרה אל המקור. קרבר יידע בקרוב מי היריב שניסה לעמוד מולו, לאיזו חברה הוא שייך, מה הוא חיפש ואיזה יתרון ביקש להשיג. וקרבר ינקוט בפעולת תגמול שתמוטט ותהרוס את המתחרה המסכן. קרבר לא הפגין חמלה. אף פעם. אתרעת המלכודת נשמעה מעל לראשו. "מסַכים," אמר קרבר. שלושת הבחורים בתחנות העבודה הקלידו פקודות בתיאום מלא, שהסתיר את עבודתם מעיני המבקרים. דלת חדר הבקרה נפתחה ומק'גיניס נכנס פנימה עם איש בחליפה. קרבר לא ראה את האיש מימיו. "זהו חדר הבקרה שלנו ומהחלונות האלה רואים את מה שאנחנו מכנים 'הארבעים בחזית'," אמר מק'גיניס. "כל שירותי הקולוקציה מרוכזים כאן. כאן יאוחסן רוב החומר של החברה שלך. אנחנו מחזיקים פה ארבעים מגדלים שמכילים בתוכם קרוב לאלף שרתים ייעודיים. וכמובן יש מקום לעוד. אף פעם לא יחסר לנו מקום." האיש בחליפה הינהן ברצינות. "אני לא דואג לגבי מקום. הדאגה שלנו היא לגבי האבטחה." "כמובן, ולכן נכנסנו לכאן. רציתי שתפגוש את וסלי קרבר. וסלי מחזיק בכמה תפקידים כאן. הוא המנהל הטכנולוגי הראשי וכן מהנדס איומים ראשי ומתכנן מרכז הנתונים. הוא יוכל לספר לך כל מה שתרצה לדעת על אבטחת הקולוקציה." עוד מופע קרקס משפיל. קרבר לחץ את יד האיש בחליפה. הוא הציג את עצמו כדיוויד ויאט ממשרד עורכי־הדין מרסר וג'יסל שבסנט לואיס. קרבר תיאר לעצמו חולצות לבנות נוקשות וטוויד. קרבר הבחין בכתם ברביקיו על העניבה של ויאט. מק'גיניס נהג לקחת את כל מי שהגיע לעיר לארוחת צהריים בברביקיו של רוזי. קרבר סיפק לוויאט את ההצגה הקבועה, עבר על כל הנושאים ודיבר על כל הדברים שעורך־הדין בעל גרבי המשי רצה לשמוע. ויאט נשלח למשימת ארוחה פלוס בדיקת נאותות. הוא יחזור לסנט לואיס וידווח עד כמה התרשם. הוא יספר להם שזה מה שצריך לעשות אם המשרד לא רוצה לפגר אחרי חידושי הטכנולוגיה המשתנים ללא הרף. ומק'גיניס יסגור עוד חוזה. בזמן שדיבר, חשב קרבר על הפורץ שאחריו רדפו אנשיו ברגע זה ממש. הפורץ שנמצא אי־שם ולא מצפה שעונש הולם שועט לעברו במהירות שיא. קרבר ותלמידיו הצעירים יבזזו את חשבונות הבנק האישיים שלו, ישללו את זהותו ויטמינו תמונות של גברים מקיימים יחסי מין עם ילדים בני שמונה במחשב שלו בעבודה. ואז הוא ירסק אותו עם וירוס משתכפל. כאשר הפורץ לא יצליח לתקן אותו, הוא יקרא למומחה. התמונות יתגלו ומעסיקיו יזמינו את המשטרה. הפורץ כבר לא יהווה סיבה לדאגה. הדחליל הרחיק איום נוסף. "וסלי?" אמר מק'גיניס. קרבר התעורר מהחלום בהקיץ. החליפה שאלה שאֵלה. קרבר כבר הספיק לשכוח את שמו. "סליחה?" "מר ויאט שאל אם אי־פעם פרצו למרכז הקולוקציה." מק'גיניס, שידע כבר את התשובה, חייך. "לא, אדוני, מעולם לא הצליחו לפרוץ אלינו. למען האמת, היו כמה ניסיונות, אבל הם נכשלו והביאו לתוצאות הרסניות אצל אלו שניסו." החליפה הינהנה בסבר פנים חמור. "אנו מייצגים את סולתה ושמנה של סנט לואיס," אמר. "תקינות הקבצים ורשימת הלקוחות שלנו נמצאות בראש מעיינינו. לכן הגעתי לכאן באופן אישי." וגם בגלל מועדון החשפנות שמק'גיניס לקח אותך אליו, חשב קרבר אבל לא אמר מילה. הוא העדיף להעלות על פניו חיוך, אך לא היתה בו כל לבביות. הוא שמח שמק'גיניס הזכיר לו את שמו של החליפה. "אל תדאג, מר ויאט," אמר. "הסולתה והשמנה ירגישו בטוחים בחווה שלנו." ויאט החזיר חיוך. "זה בדיוק מה שרציתי לשמוע," אמר.