“כבר כתבתי ביקורת על הספר הראשון, ועם כמה שאהבתי אותו, הספר השני מעלה את הרף עוד יותר!

בעצם, למה אתם מבזבזים את הזמן שלכם בקריאה של ביקורות?!!!??!??!

צאו מהבית, ורוצו לקנות את הספר!!!!!!!

אין כאן מה להתלבט- זה רק הספר הכי טוב, מיוחד וסוחף שקיים היום בספרות נוער. אני רצינית.

הסיכוי שלא תאהבו אותו, קטן עד לא קיים.

אז קדימה למי אתם מחכים??? רוצו לחנות הספרים הכי קרובה אליכם וקנו את "הדרך לעצמי"!

המסע של קיילה רק התחיל... וכבר עכשיו, נטרפו כל הקלפים מחדש. כל מה שחשבתם שידעתם, תמחקו ותתכוננו לבלתי צפוי.”

“אני מבולבלת או יותר נכון הייתי מבולבלת,אני חייבת להתוודות שלא קראתי את הספר הראשון, גם לא ידעתי שיש ספר ראשון,שמתי לב אח"כ כתוב מאחור על גבי העטיפה בקטן.
קיילה היא ילדה מאותחלת - כל ילד מתחת לגיל 16 שעשה "עברה" נמחקים זיכרונותיו, הוא מקבל שם חדש ומשפחה חדשה. מכאן בעצם נובע כל הבלבול.....
אני לא יודעת מה היה בספר ראשון, אני חוששת שכל מילה נוספת תהיה בגדר ספויילר, אז זהירות....
קיילה היתה מאוהבת בבחור בשם בן, שיום אחד נעלם, היא חייבת למצוא אותו, הזכרונות מעברה מתעתעים בה יום אחד היא קיילה בלילות היא לוסי או ריין.בבית הספר היא פוגשת מורה בשם ניקו. ניקו קצת מוכר לה מעברה ולאט לאט ניקו פותח בפניה את זיכרונותיה....”

“קראתי את הספר הראשון ממש מזמן. שכחתי לגמרי על מה הסיפור, ולא לקחתי את זה בחשבון לפני שהתחלתי לקרוא. למזלי, העניין המעצבן הזה של לתקצר את כל הספר הראשון לתוך השני בתור מין אקספוזיציה התקיים פה מאוד, ונזכרתי בפרטים החשובים מספיק מהר כדי להבין את ההמשך. ואני די מרוצה, בסך הכל.
למיטב זכרוני, אין נפילה לעומת הספר הראשון.
לטעמי הכתיבה מנסה להיות קצת יותר מדי דרמטית, וכך גם הדמויות. אבל במבט לאחור אני מבינה שאני לא כל כך זוכרת משהו מעבר לחוויה הכללית של הספר.
למרות זאת, נראה לי שאם אהבתם את הספר הראשון, שווה לקרוא גם את השני.”

“העלילה טובה ומותחת.
אבל כתובה בצורה גרועה.
אבל בכל זאת ספר טוב ושווה להמשיך עד הסוף.”