“לפני שנים רבות הגיעה שולי נתן בעלת קול הפעמונים הנפלא לאשדוד, להופעה.
ובאותו ארוע רכשתי קלטת שכולה שירי רחל, במשך השנים נמוגה הקלטת בעשן הבלגן, מי יודע לאן..
אך השירים עדיין מהדהדים באוזני.
והנה לפני ימים אחדים אמרה קטנתי בת ה15 'עלינו להכין עבודה על שיר אחד מתוך מבחר שירתה של רחל"
הלכה ומצאה את הספר הישן המרופט משנים של דפדוף וקריאה ושירה,
התישבה בשילוב רגליים מולי והחלה לקרא בקול את שמות השירים, היא קוראת ואני כהד אחריה שרה את השיר.
שירים רבים זכרתי ושרתי לקטנתי, אך מכולם אהבתי את
יוֹנָתָן

מִבַּעַד לְדֹק מֶרְחַקִּים – צֶלֶם עָנֹג,
נַעַר רַךְ בְּתִלְבֹּשֶת-הָדָר;
לֵב-אֱמוּנִים, לֹא נָטַשׁ רֵעַ בַּצָּר.
וּבַקְּרָב אָחוֹר לֹא נָסוֹג.

וְעָלֶיךָ לָמוּת יוֹנָתָן?... מֶה עָגוּם
נְתִיב אָדָם בָּעוֹלָם הַזּוֹעֵם!
עַל כֻּלָּנוּ בִּמְחִיר הַחַיִּים לְשַׁלֵּם
אֶת מְעַט הַדְּבַשׁ הַטָּעוּם.

... כך שרתי ונתקפתי געגועים לקול הנפלא שאני כמובן לא יכולה לחקותו,
אכן טוב שקטנתי לומדת שירי רחל!”

“"...גם את דרכי-כדרכה אל צמרת-
דרך מכאוב ודרך עמל,
יד ענקית זדונה ובוטחת,
יד מתבדחת שמה לאל

כל ארחותי הליז והדמיע
פחד טמיר מיד ענקים.
למה קראתם לי חופי הפלא?
למה כזבתם אורות רחוקים? "”