“יש צורך להבהיר שאני לא קוראת שירה.
אבל ראיתי את הספר הזה בספרייה וזה היה בדיוק כשגיליתי את מדף השירה, ולא ידעתי על מי ללכת קודם.
ושאלתי את עצמי: על מי להמר?
על נועם חורב, נתן זך או אוסקר ווילד?

בסופו של דבר אמרתי לעצמי שאני הולכת להיות "תקועה" עם הספר שאני אקח לאורך כל חול המועד כי הספרייה תהיה סגורה.
אז החלטתי ללכת על זה, כי הוא די עבה וארוך וכשפתחתי באופן אקראי הרגשתי שאני לא אתקשה איתו יותר מדי.
אז קודם כל הנה השיר שנפלתי עליו באופן אקראי באותו יום בספרייה:

ואפשר

וְאֶפְשָׁר, כַּמּוּבָן, שֶׁשּׁוּב רַק שָׁגִיתִי
בְּהַעֲרָכָתָהּ שֶׁל תְּשׁוּקָתִי.
הַשָּׁעוֹת הַמְּעַטּוֹת שֶׁחָלְפוּ
מֵאָז נָטַלְתָּ אֶת בְּשָׂרֵךְ
בְּיָדַיִם חַמּוֹת
וְיָרַדְתְּ עִמּוֹ בִּגְמִישׁוּת אֲפֵלָה,
לְחוּצָה אֶל נֻקְשׁוּת הַקִּירוֹת הַקָּשִׁים,
מֵעַל פְּנֵי הַגַּג
שֶׁמּוּל דְּרִיכוּתִי
אַל עִמְקֵי אוֹתָהּ שַׁלְוָה סְתוּמָה
אֲשֶׁר מִתְפַּרְקֶדֶת בָּךְ לְעִתִּים מֵחֲמַת מַעֲשִׂיּוּת יְתֵרָה,
אוֹ מֵחֲמַת הֲבָנָה,
אוֹ מֵחֲמַת טִפְּשׁוּת,
אוֹ מֵחֲמַת בִּטָּחוֹן -
בִּטָּחוֹן פָּשׁוּט
שֶׁגַּם הַלַּיְלָה לֹא אֶהְיֶה אִתָּךְ.
-

עכשיו, אם כל השירים היו ככה, אולי גם הייתי מסיימת את הספר. ואז אולי לא הייתה לנו שום בעיה.
אבל מכיוון שזה ממש לא כך, אני אצטרך עכשיו להסביר את עצמי, וזה נורא קשה בתור מישהי שלא ממש קוראת שירה.
למה זה קשה?
כי אין לי שום ניסיון בלהסביר למה לא התחברתי, כי מעולם לא התעמקתי יותר מדי בעניין.
פה ושם יש שירים שיוצא לי ליהנות מהם, אבל מהרוב לא, וגם אין לי ניסיון בקריאה ממושכת של ספר שירה שלם, וגם זה אומר שאין לי למה להשוות כל כך.

וגם-
אני לא מכירה את נתן זך, אבל זה נתן זך.
ברור ששמעתי את השם הזה, אני יודעת שהוא כתב את השיר "כי האדם עץ השדה", אבל זה בערך העניין.
זה בערך כל מה שידעתי עליו כשהתחלתי את הספר הזה.

אז הגעתי עד עמוד 109, והתלבטתי אם אולי לעבור מהר על שארית הספר, ולחפש את השירים שאני מתחברת אליהם כבר בשורות הראשונות.
אבל אז נכנסתי למקלחת, ופשוט התחלתי לכתוב את הביקורת הזאת בראשי.
משמע, המוח שלי כבר סיים עם הספר הזה, הספיק לו, לא אכפת לו להבין עד הסוף על מה הוא מדבר, הוא פשוט רוצה להביע דעה ולסמן וי על כך שהספר הזה מוצה ולעבור הלאה.

הדבר הראשון שחשבתי עליו במקלחת היה, זה שוואלה, לי ולנתן זך אין שום דבר במשותף.
ואני מניחה שדרך הספר הזה, גיליתי שזה כן משהו שחשוב לי בשירה, שצריך להיות איזשהו משהו שמחבר ביני לבין המשורר.
אבל כאו לא ממש הרגשתי משהו.
לא חושבת שהיה שיר אחד שלם, מהתחלה ועד הסוף, שעפתי עליו. או בכללי, לא חושבת שעפתי כאן על משהו.

הדבר השני שחשבתי במקלחת, היה השיר שנקרא "תיאור מדויק של המוסיקה ששמע שאול בתנ"ך".
ואז הבנתי, שאם לא הייתי יודעת שנתן זך כתב את זה, או שהוא היה נכתב היום, הייתי לגמרי מרשה לעצמי לחשוב שהוא סתמי.
למעשה, אפילו שידעתי שנתן זך כתב אותו, בכל זאת חשבתי שהוא סתמי...
כי ככה הוא הרגיש לי, ככה התייחסתי אליו.

תיאור מדויק של המוסיקה ששמע שאול בתנ"ך

שָׁאוּל שׁוֹמֵעַ מוּסִיקָה.
שָׁאוּל שׁוֹמֵעַ.
אֵיזוֹ מוּסִיקָה שׁוֹמֵעַ שָׁאוּל?
שָׁאוּל שׁוֹמֵעַ מוּסִיקָה
אֲשֶׁר נוֹתֶנֶת לוֹ רִפְאוּת.
שָׁאוּל שׁוֹמֵעַ מוּסִיקָה.
מוּסִיקָה שׁוֹמֵעַ שָׁאוּל.
וְהָאֲנָשִׁים סְבִיבוֹ אֵינָם, כְּאִלּוּ
נֶעֶלְמוּ, נֶאֱלַם כָּל הָעָם.
כִּי שָׁאוּל שׁוֹמֵעַ מוּסִיקָה.
הַאִם זוֹהִי הַמּוּסִיקָה
שֶׁשָּׁאוּל צָרִיךְ הָיָה לִשְׁמֹעַ
לְעֵת כָּזֹאת?
כֵּן, זֹאת הִיא הַמּוּסִיקָה שֶׁשָּׁאוּל
צָרִיךְ הָיָה לִשְׁמֹעַ לָעֵת כָּזֹאת
כִּי אֵין אַחֶרֶת עַכְשָׁו
וְאוּלַי לֹא תִּהְיֶה
עַד הַגִּלְבֹּעַ
-

חייבת להודות שהרבה יותר "שמעתי" את השיר הזה, עכשיו כשהייתי צריכה לנקד אותו ולוודא שזה בול כמו בספר.
אז קודם כל אציין, שמה שאני אוהבת בשירה, זה שגם אם אני לא מבינה כלום, אם המשורר באמת מוכשר, הקריאה עצמה גם מבלי שאני מבינה היא מהנה ומהפנטת.
זאת דעתי בכל אופן, בתור אחת שלא קוראת שירה.

אני חושבת שהיו כאן הרבה שירים על תל-אביב, או על איזשהו נמל (באמת אל תשאלו אותי, לא היה לי כוח לנסות להבין ולחקור את העניין), ועל איזושהי נערה שהוא כתב עליה.
לא ממש הבנתי את השירים עליה.
יש כמה שירים שמתחילים במילה "נערתי", ושבהם הוא כותב עליה.
באחד השירים הוא כותב שהיא נולדה יחד איתו, באותה שנה יום וחודש, ואז הוא כותב ששיש לה שני חיה קטנות ועיניים צהובות, ובפעם הראשונה שקראתי את זה לא חשבתי שמדובר בחתולה, לגמרי חשבתי שהעיניים צהובות הן איזושהי מטאפורה או משהו אחר שפשוט לא עולה לי כרגע.
אבל בפעם השנייה ניסיתי לקרוא את זה כאילו הוא מדבר על חתולה, כי זה כבר היה יכול להיות יותר הגיוני לי, אבל זה לא הסתדר לי לצערי.
אני חושבת שבפסקה הזאת אני ממש מוכיחה את שאין לי מושג איך לקרוא שירה... זה מצחיק אותי.

השיר שבא מיד אחרי השיר הזה (שנקרא "נערתי נולדה יחד איתי"), הוא "נערתי אשה קטנה", והוא קצת לא בא לי בטוב כאן.

נערתי אשה קטנה

נַעֲרָתִי אִשָּׁה קְטַנָּה וְנוֹאֶשֶׁת
כְּשֶׁאֲנִי מְחַבֵּק אוֹתָהּ הִיא כְּמוֹ בְּתוֹךְ
רֶשֶׁת שֶׁל נְכָלַי.
כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ בִּבְגָדֶיהָ
אֲנִי חוֹשֵׁב עַל דָּבָר אֶחָד בִּלְבַד
וְהִיא יוֹדַעַת, תְּחִלָּה קְצָת מִתְבַּיֶּשֶׁת,
אַחַר־כָּךְ גּוֹעֶשֶׁת.
-

בכל אופן, אני חושבת שזה ברור שזה פשוט לא הוייב שלי.
גיליתי שהשיר הזה הולחן ומבוצע על ידי מתי כספי, שמעתי אותו, וזה עדיין לא נשמע לי נכון.
ואני באמת לא יודעת למה, אני חושבת שזה פשוט כי השיר הזה - בתוך שאר השירים בספר הזה שקראתי, פשוט לא משתלב לי טוב.
אם היו יותר שירים רומנטיים, אז הייתי יכולה להבין, אבל כשהוא כותב בעיקר על מוות, עיר כלשהי שהיא אולי תל-אביב, על דמויות מסיפורים כמו שאול ואורפיאוס, ויש גם שיר על השיער של שמשון ואבשלום... יוצא שהשיר הזה פשוט נקרא אחרת.
אולי מה שחסר לי בנתן זך זאת קצת נשיות.

אני חושבת שכדי לקרוא שירה וליהנות ממנה דרושה רגישות גבוהה, שברמה שאולי אין לי, ואולי בגלל זה הרבה שירים כאן פספסו אותי.
אבל בחוויה שלי, הרבה מהם היו מבלבלים ולא ידעתי על מה בדיוק הוא כותב.
היו שירים שהרגשתי שיש בהם שורות ממש טובות, אבל שהם ללא כיוון ברור, ושהסגירה שלהם מוזרה לי.
בסופו של דבר, לא הצלחתי למצוא אפילו שיר אחד שבאמת התחברתי אליו והבנתי עד הסוף.
למרות שהם ללא ספק טובים, זה הרגיש לי שחסר לי ידע על הכותב ושאני צריכה ללמוד את כל הביוגרפיה שלו ומי הוא היה כדי אולי להצליח להבין את השירים שלו.
וזה לא מהנה.

אני לא מכירה את החומרים שלו בכלל, אבל בחוויה שלי המבחר הזה של השירים לא צייר עבורי תמונה מספיק חדה ומובנת.
הסדר של השירים כאן הוא כרונולוגי, יש כאן שירים מ-"שירים ראשונים" 1955, ועד "אומרים שממש יפה שם" 2016, ושיערתי שאני אתחבר יותר לחומרים היותר מאוחרים שלו, ובכל זאת לא הייתה לי מוטיבציה להמשיך לקרוא כדי להגיע לשם.

אני גם חושבת ש-"שירים שונים" 1960, נחשב כאחד הספרים הטובים שלו, וכבר קראתי את כל השירים מהתקופה הזאת כי הם בהתחלה.
אז לא יודעת, מניחה שאני פשוט מעדיפה לקרוא ולהיחשף לשירים שלו דרך ספרי השירה שהוא הוציא בתקופת חייו, ושהספר הזה לא הצליח ליצור עבויר חוויה שאני יכולה לשקוע לתוכה, בתור מישהי שלא קראה שום ספר שירה של נתן זך.
לכן בקיצור, אחרי שכתבתי את כל זה, אני כן מרגישה שאני יכולה להתחבר לשירה של נתן זך, אני פשוט לא חושבת שהספר הזה היה נקודת ההתחלה הכי טובה לכך.

זה פשוט היה מתיש לנסות להתחבר, ועד שהגעתי לשיר שהרגשתי שעם קצת סבלנות אני כן יכולה להתחבר אליו, כבר לא הייתי במצב רוח הנכון.
קשה לי להסביר את זה.
אני חושבת שבכללי יהיה לי קשה להסביר על כל ספר שירה שאני אקרא למה אהבתי או לא אהבתי, כי אני לא רגילה לקרוא שירה ואני עוד לא יודעת איך אני רוצה לקרוא שירה.
אני פשוט יודעת שאני צריכה זמן לשבת עם המילים, ושאני לא אוהבת כשמבלבלים אותי ומדברים על דברים שאני לא מצליחה לדמיין או שאני צריכה לפתוח גוגל כדי להבין את הסיפור מאחוריהם.

לא רוצה להתאמץ כל כך כדי להבין שירים שלא מנגנים לי על מיתרי הלב בשום צורה.
אפילו השיר הראשון שפתחתי באופן אקראי בספרייה ושיכנע אותי לנסות את הספר, לא הצליח לגעת בי, אלא רק לשכנע אותי שאולי יש כאן משהו שאני יכולה להתחבר אליו.
אם היה מהמשהו הזה יותר, לפחות שיר אחד שלם שמדבר אליי ומעיף אותי, באמת שנראה לי שזה היה מספיק לי כדי להמשיך ולקרוא את כל הספר.

עכשיו אני רוצה לסיים עם חלק מהפואמה שפותחת את הספר הזה, שאני חושבת שההתחלה שלו מדברת אליי, שיש בה משהו שנורא מוכר לי, ואז בערך בשלב שבו הסוגריים מופיעות - השיר פשוט איבד אותי לגמרי.
הסוף שלו כבר היה ביקום אחר לגמרי מהיקום שהכנסתי את עצמי אליו בתחילת השיר, שהוא היקום שהעדפתי להיות בו והשיר נתן לי את התחושה שאני בדרך אליו, ולא לקח אותי לשם.
גם לא הבנתי ממש לאן הוא כן לקח אותי, אבל אני חושבת שזה כי הייתי כל כך מאוכזבת מכך שזה לא היה לאן שהרגשתי שזה הולך, שפשוט ויתרתי על לנסות להבין ופשוט עברתי לשיר הבא.
_

תרנגולִי־של־שוקולד

ו צְלִיל חַיֵּינוּ נִקְבַּע, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר,
עַל־יְדֵי הַחֲלוֹם.

שְׁעַת חֶסֶד שֶׁכֻּלָּהּ רַק שֶׁלְּךָ
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן כֻּלָּהּ בַּסְּפָרִים.
מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ מוֹצְאִים אֶת עַצְמֵנוּ
תָּמִיד בַּסְּפָרִים?!
זֶה נוֹתֵן לָנוּ הַרְגָּשָׁה אֲיֻמָּה שֶׁל שֶׁקֶר,
מֵעֵבֶר לְכָל תַּרְמִיּוֹת הַחֻלְשָׁה הַקְּטַנּוֹת.
נַעֲרָה גֵּאָה זוֹ בְּצַמּוֹת
הָעוֹבֶרֶת לִפְנֵי הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ,
בְּוַדַּאי בְּדַרְכָּהּ לְקֵן תְּנוּעַת הַנֹּעַר.
(מִי יִשְׁכַּב עִמָּהּ?!)
הַיְּדִיעָה הַפִּתְאוֹמִית, שֶׁהַגֻּזְמָה הִיא יְסוֹד חַיֵּינוּ.
הַאִם נֵדַע, לִפְנֵי שֶׁנֵּלֵךְ, מֶה הָיְתָה מִדַּת הָאֱמֶת
בַּדְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ?!

הִגַּעְנוּ לְכָאן דֶּרֶךְ חֶבְרָה, שֶׁלֹּא מָצָאנוּ אֶת מְקוֹמֵנוּ בָּהּ.
דֶּרֶךְ חוֹבוֹת שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לִחְיוֹתָן.
הֲיָבִין מִישֶׁהוּ אֶת סִבּוֹת יְהִירוּתֵנוּ-הַפּוֹזֶלֶת-לַסְּפִינוֹת?!
הַאִם יִקַּח אוֹתָהּ מִישֶׁהוּ -
כְּשֵׁם שֶׁלּוֹקְחִים מִיֶּלֶד צַעֲצוּעַ שָׁבוּר
וּמְתַקְּנִים אוֹתוֹ?!”