“מה זה הומור בריטי? מסתבר שיש לזה ערך בוויקיפדיה: הומור הבריטי מתבלט במספר מוטיבים, בין השאר: סרקזם וביטול עצמי, שמירה על פנים חתומות גם בעת אמירת הפאנץ', ועוד. ההומור הבריטי ידוע גם בהתעלמות מטאבו רבים, כולל מיניות, גזענות ומוות. עם זאת, השימוש ברמיזות ובלשון המשתמעת לשתי פנים (Innuendo) נפוץ מאוד.
מה זה הומור בריטי משובח? מונטי פייטון, כן, אדוני ראש הממשלה וג'רום ג'רום.
אחרי שקראתי את "שלושה בסירה אחת" קניתי את כל ספריו של ג'רום שתורגמו לעברית והצלחתי למצוא על מנת שיהיה ארסנל גדול מספיק לימים חורף קשים או אחרי ספר קשה במיוחד. אז לאחר כבוד שלפתי את "סקיצות לרומן" מהמדף וליומיים נשכחו הוירוסים, הלחץ מהעבודה וגם הספר הקודם שסיימתי בקושי.
"סקיצות לרומן" הוא אסופת סיפורים קצרים מתוך חמישה קבצים שנכתבו על ידי ג'רום מ- 1893 עד 1916, כאשר שני הקבצים האחרונים הם נסיון של ג'רום בפרוזה דרמטית, נסיון לא מוצלח במיוחד בעיניי. לדעתי שני הסיפורים "נשמתו של ניקולאס סניידרס" ובעיקר את "כפפות המשי" הם סוג של קיטש טהור, אולי משהו שהתאים לתקופה, ל"לאישה" של אנגליה ויקטוריאנית.
פרט לשני אלה, הסיפורים נהדרים. מה ששבה את לבי, היו בעיקר הסיפורים המקסימים מתוך "מחשבות בטלות של איש בטל" שהזכירו ברוחם את "שלושה בסירה אחת" אך גם שאר הקבצים מצויינים.
על אף הציניות, ההומור והמחשבות הנעימות על הבטלה, ב"סקיצות לרומן" אפשר לראות כמעט בכל הסיפורים כחוט השני, את הביקורת הנוקבת של ג'רום כלפי החברה האנגלית הויקטוראינית, כלפי אותם העשירים שמסתכלים בהתנשאות לאנשי התחתית, כלפי כל אותם נדבנים לרגע שיורדים מן האולימפוס כדי להשקיט את מצפונם.
"מה עושה אדם כשהוא מגלה שהוא מזדקן ומרגיש שהגיע הזמן לדאוג ברצינות למעמדו בעולם הבא? פשוט, הוא נהיה לפתע טוב כלפי עניים... זו נחמה גדולה לחשוב שהעניים יהיו תמיד איתנו. הם הסולם שעליו אנחנו עולים לשמיים." עמ' 48
אנחנו, האנשים המטופחים, הניזונים היטב, לא יכולים כמעט להבין מה זאת אומרת לסבול רעב. אנו יודעים מה זה להיות חסר תיאבון ולא לרצות את האוכל המונח לפנינו, אבל איננו מבינים מה זה אומר להיות רעב עד כדי בחילה - להתאוות ללחם בזמן שאחרים זורקים אותו, ולהביט בעיניים רעבות באוכל נחות המהביל מאחורי חלונות מלוכלכים, להשתוקק לפשטידת אפונה בפני אחד וכשאיננו בנמצא - לא לקנות אותה, להרגיש שקרום של לחם יהיה מעדן ושעצם שלמה תהיה מסיבה." עמ' 91.

הסיפורים מוצלחים מאוד לדעתי היו הסיפורים על בעלי החיים ובעיקר על חתולים. ניכר כי בעיניו של ג'רום חתול הוא חיה מסקרנת במיוחד וכאשר ג'רום נותן לחתוליו (וגם לכלביו) פתחון פה, לא כדאי להכניס אצבע לתוכו.
ספר מעולה לשיפור המצב רוח.”

“חשבתי שמגיע לי צחוק מכל הלב, כזה שמשכיח את הצרות והקשיים. זה מה שקרה כשקראתי את ספריו הקודמים של ג'רום - "שלושה בסירה אחת מלבד הכלב" ו"שלושה גברים בבומל". הספר חיכה על המדף ונשלף כשהחלטתי שהזמנים קשים מספיק לקליבר שלו.
למעשה זה לא ספר אלא אסופת רשימות שנכתבו בין 1893 ל 1916 בקבצים שונים. קיבלתי קצת ממה שרציתי - צחוק מכל הלב, כזה שאחריו אתה מרגיש חדש - וקיבלתי עוד מדברים אחרים: היכרות קצת יותר מעמיקה עם הסופר - שהושמץ בזמנו על ידי המבקרים הבריטיים מהסיבה ש"ההומור שלו אינו הולם באופיו את רוחה של הספרות האנגלית ואת המסורת שלה"(!!!) (הציטוט הוא מהמסה המצויינת של שמעון מרקיש, המובאת בסוף הספר ומתארת את חייו ויצירתו של ג'רום)

האוסף "סקיצות לרומן" שנכתב ב 1893 ונתן את שמו לספר הזה, כלל בתוכו קטעים מצחיקים בסגנון "...מלבד הכלב". הוא מתאר את החלטת הסופר לכתוב יחד עם חבריו רומן. בחיפושים אחרי גיבורה לספר הוא מתאר את הגיבורה מהמאה ה-18 כך: "היא אף פעם לא פגשה את אהובה, אלא כדי לומר לו שלא תוכל להיות שלו, והיא בדרך כלל בכתה כל הפגישה. היא לא שכחה להחוויר למראה דם ולהתעלף בזרועות הגיבור ברגע הכי פחות מתאים. היא היתה נחושה לעולם לא להתחתן בלי הסכמת אביה, ובאותה נחישות החליטה להתחתן רק עם אדם מסויים אחד, שהיא משוכנעת שאביה לעולם לא יסכים שתתחתן איתו..." ג'יין אוסטן, לתגובתך!
מצחיקים מאד היו בעיני הקטעים שתארו עשירים - ביחוד עשירות - שחלק חשוב מדמויין היה "להיות טובות עם עניים" - סל עם אוכל ויין בידן והן מבקרות מספר פעמים בשבוע את העניים בסביבתן. לכן נדרשו עניים בטווח הליכה קצרה מביתן. ואם הסביבה היא אמידה ואין בה עניים? אחד מסוכני הנדל"ן היצירתיים - שרצה למכור נכס לעשירה כזו - הציע להביא כמה עניים נבחרים ולשכן אותם בסביבת הבית בבקתות מטות לנפול שנבנו במיוחד למטרה זו...

הדרך המתוחכמת והמצחיקה בה מביא ג'רום ביקורת על בני תקופתו, מפי כלבים וחתולים היא מופת לאמירה רצינית ומעמיקה בלבוש מצחיק. התיאור של החתולה החכמה המלמדת חתול חנון איך כדאי לו לבחור לו בעלים חדשים, כי הבעלים הותיקים מקבלים אותו כמובן מאליו: להגיע רטוב. להסכים לאכול לחם יבש. לתת מבט מלא אמון באנשים - הם נופלים שדודים לרגלי מי שמאמין להם ...

בסוף הספר יש שני סיפורים קצרים וכלל לא מצחיקים: האחד אלגורי והאחר מלודרמטי. הם שונים ממה שצפיתי ממנו, ומדגימים את הגיוון בעבודתו.
אהבתי אותו. ג'רום היה כותב מוכשר ביותר בתחום שיש מעט מאד כותבים מוכשרים. מבחינתי הוא עשה את העבודה - הצחיק אותי בתנאים קשים. וגם - כבונוס - גרם לי לחשוב. וזה משהו שאני מתקשה לעשות בזמנים אלה.”