"בפעולות אין זכר לאיש" הוא ספר על שוטטות בעולמו הנפשי של רועי, סטודנט לפילוסופיה, במקביל ללימודיו הוא עובר טיפול פסיכואנליטי ובתוך כך נקלע לאובססיה במרחב המדומיין של היחסים בין המטפל והמטופל.
רועי שותה את ימיו בפאב תל-אביבי, משוטט ברחובות העיר, בחופיה ובמחוזות האלכוהול והסמים שהיא מאפשרת.
בספר שני קולות: קולו של המספר וקולו של רועי, והשניים הם בעצם אותו הגיבור-עצמו שמחשבתו נודדת בין תפיסות עולם מתנגשות. זהו ספר על העיר שלמדה לאפשר את הכל, על תודעה שמחפשת את עצמה בשפה ומוצאת את עצמה מחוצה לה, ועל אהבה שרועי לא מעז לקרוא לה בשמה.
"בשלושת הימים שחלפו הועברה הטרדה לחפצים.
רועי שלא מצא את הדרך חזרה, פלט-לא פלט: משהו שרציתי לשאול אותך ולא שאלתי בפגישה שעברה.
בפגישה לפני האחרונה עמדתי ברמזור ומכונית שחורה בלמה מאחורי, זו היית את? דין ההיפותזה כדין המציאות עשתה עצמה לא זוכרת להכעיס.
רועי לא הבין עוד בטרם נעקרה לו הבינה ואולץ לבלוע את הדם בעשרים וארבע השעות שאחרי."