“סיימתי את הספר הזה בקריאה אחת רצופה.
לא עצרתי לנוח ולבהות בקירות כמו שאני בדרך כלל עושה, לא קראתי חלקים מספרי עיון כדי להתרענן, פשוט ישבתי וקראתי אותו במשך שבע שעות.
אז לדעתי ההיתרון שלו הוא בכמה קל לקרוא אותו, וגם, אין סצנות מין, זה רומן רומנטי נקי.
יום כיפור מתקרב ובדיעבד אני מניחה שהספר הזה היה יכול להתאים, אבל זה בסדר, אני אמצא ספר אחר.
אין בו משהו בולט במיוחד חוץ מזה שהוא כתוב בגוף ראשון, והדמות מדברת אלינו ישירות.
היא מספרת לנו על הקוביות של הגבר הראשי, על העבודה שלה בתור שומרת ראש, והיא גם לומדת על אהבה.
החלק של "לומדת על אהבה" הוא די בסיסי, אין שם איזושהי הבנה עמוקה על אהבה, אבל אני מניחה שזה טבעי והגיוני שיש אנשים שעדיין מבלבלים דברים אחרים עם אהבה.
האמת ששיחות על אהבה הפכו למשהו מאוד רלוונטי עבורי, אז הנושא הזה של מהי באמת אהבה באופן כללי, הוא משהו שאני רוצה לקרוא עליו.
הצד שלי הוא שאהבה היא דינאמית ויכולה להשתנות, הצד השני אומר שאם אהבה משתנה אז היא לא אמיתית, ושאני אדע אם היא אמיתית רק כשאני אמות.
אני אומרת שזה בולשיט.
אבל בכל אופן, למרות שזה ויכוח שטותי ונושא קלישאתי, זה באמת הפך משום מה לנושא שיחה משמעותי, ואולי רק בגלל שאני הבנתי שאני אוהבת מישהו שמאמין שאני מאמינה שאני אוהבת אותו, אבל לא באמת מאמין באהבה.
אוקיי המוח שלי נתקע פתאום כי התחלתי לקלוט שהנושא הזה נשמע כמו קלישאה רומנטית, וזה מפחיד שזה לא סתם סיפור מספר אלא מה שאני באמת מוצאת את עצמי מדברת עליו עם בחור.
כי למרות שאני קוראת ספרים רומנטיים, אני לא חושבת שאני רוצה לחיות בתוך רומן רומנטי.
אם הסיפור שלי הוא רומן רומנטי אז אני אמורה בסוף להוכיח לו שאהבה קיימת, ושהיא לא מה שהוא חשב שהיא, ושרגש הוא לא דבר ממוצא.
אבל האמת שאין לי מניע לעשות את זה, אני פשוט חושבת שהדעות שלו אידיוטיות.
יואוו, למה אני כותבת עליו, שחררי, תכתבי על הספר.
–
אז הדמות הראשית, שסורי אבל אני לא זוכרת את שמה כרגע, היא שומרת ראש לאישיים מיוחדים שצריכים הגנה מבלי שיראו שיש להם הגנה.
לכן זה שהיא אישה ומטר שישים וחמש, הופך אותה לטובה בעבודה הספציפית הזאת, כי אף אחד לא חושד בה שהיא שומרת ראש.
הסיפור מתחיל כשהיא מספרת שמשאלת המוות האחרונה של אימה הייתה שהיא תצא לחופשה.
זה בעמוד הראשון, אמא שלה מתה, היא מושפעת מזה אבל מסרבת להודות שלמרות שאמא שלה והיא לא היו קרובות היא עדיין אהבה אותה, ומשם דברים פשוט מתחילים להידרדר עבורה.
היא רק רוצה לברוח לאיזו משימה בחוץ לארץ, אבל הבוס שלה מחליט שהיא לא במצב למשימות כאלה, ומכריח אותה להתאבל.
אז זאת הדמות הראשית שלנו, וורקוהולית שמנותקת לגמרי מהרגש שלה, שכל מה שמעניין אותה זה לברוח.
היא מוצאת את עצמה חייבת להגן על מישהו מפורסם, כוכב קולנוע, שגם את שמו אני לא זוכרת, אבל אני לא מופתעת, והרגע נזכרתי איך קוראים לה - האנה.
במקום שזאת תהיה עבודה רגילה עבורה, העבודה הזאת מאתגרת אותה כי היא צריכה להעמיד פנים שהיא הבת זוג שלו, וזה בעצם הטרופ הרומנטי בספר הזה, fake relationship.
בכל מקרה, אין בספר הרבה תוכן רומנטי בדיעבד, יש מצב שהוא יותר פרוזה מאשר רומן רומנטי, אבל הנושא המרכזי שלו הוא עדיין הבחורה הזאת, ואיפה היא תמצא את הסוף הטוב שלה.
לסיכום, הספר מאוד קריא, לא היה לי ממש חיבור מיוחד לדמות הראשית אבל גם לא שנאתי אותה, ובסופו של דבר נהניתי לקרוא את זה גם אם ברור לי שזה מסוג הספרים שלא זוכרים עליהם הרבה אחר כך.
אני גם לא חושבת שזה מסוג הספרים שאני אחזור לקרוא שוב.
היה קל לצלול לתוך העולם הזה, הייתה לספר הזה אווירה נחמדה ואני באופן כללי ממש אוהבת פרוזה רומנטית בעיקר בגלל איך שהיא מתמקדת ביותר מרק מערכת היחסים של הזוג.
אני אוהבת ספרים שיש בהם הרבה דמויות, ולראות איך הן מתקשרות ומגיבות לדברים, ובספר הזה יש את זה גם עם הצוות של האנה וגם עם המשפחה של ג'ק.
ראיתם?
בסוף נזכרתי בשמות של שניהם.”
![עטיפת הקמצן [תרגום:נתן אלתרמן]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczEvMTA3MDYuanBnIiwiZWRpdHMiOnsicmVzaXplIjp7IndpZHRoIjozODQsImZpdCI6Imluc2lkZSIsIndpdGhvdXRFbmxhcmdlbWVudCI6dHJ1ZX0sInRvRm9ybWF0IjoiYXZpZiIsImF2aWYiOnsicXVhbGl0eSI6NjB9fX0=)
