כבר אמרתי שאני לא כל כך אוהבת סיפורי עיירות קטנות.
יש להם נטייה ליפול לצד הרומנטי של עיירה קסומה שבה כולם עוזרים זה לזה או לצד הלעגני של עיירה פרובנציאלית שבה כולם מעורבים זה בחיי זה ועיסוקם המרכזי בחיים הוא לרכל אחד על השני.
בתור מי שחיה בקהילות קטנות רוב חייה, לרוב הספרים האלה רחוקים מלשקף את המציאות שאני מכירה.
המרכזנית מספר על עיירה קטנה בארצות הברית בשנות החמישים והוא אחד מאותם ספרים שהתיא

#
היא כתבה ספר על מה שקרה בעיירה קטנה בארצות הברית בשנות החמישים. לטענת מה שכתוב על הכריכה האחורית – בעקבות הסיפור המשפחתי שלה, מגובה ביומני סַבָתָה. לפעמים הצליח לה יותר, לפעמים פחות, אבל זה סיפור חביב, שנחמד לקרוא, אם כי הייתי מעדיפה עריכה קצת יותר מהודקת, בעיקר בהתחלת הספר הטרחנית משהו, שגרמה לי לשקול לנטוש אותו ודי.

ויויאן היא אישה נשואה מהמעמד העובד, חיה חיי צמצום יחסי. בשנות החמישים באמ