#
סבתא שלי היתה מספרת סיפורים אשפית. לסיפורים שלה היתה מטרה מעשית: הם נועדו לדאוג שילדים לא ישאירו אוכל בצלחת. להערכתי אוצר המלים שלה בעברית לא עלה על 75 מלים, בהן השתמשה בנחישות. את הפערים השלימו מחוות ודמיונו של המקשיב לסיפור. היא היתה מספרת את הסיפור ומקפידה על קצב הכפית. אם הילד/ה הפסיק לאכול – היא היתה סוגרת את הפה. לא אוכלים – אין סיפור. אני לא זוכרת כלום ממאכליה (נדמה לי שבתחום הזה אין משה

איזה ספר חמוד! הספר מורכב משלושה סיפורים עם שלושה גיבורים, כאשר רק לקראת סוף הספר מתגלים הקשרים בין הדמויות והמעגל נסגר. ספר מיוחד ומעניין שמשולבים פה פרחים נדירים שסביבם נעה העלילה של כל שלושת הסיפורים.
הספר זורם וכתוב בשפה קולחת, נהניתי מאד מהקריאה, ממליצה בחום!
הסיפור הראשון:
פרופסור קול ניצל מטביעת ספינה ומוצא בתוך בטן של תנין קופסה שחורה של מטוס שנעלם לפני שלושים שנה ושעד היום לא ידועה הסי