“#
סבתא שלי היתה מספרת סיפורים אשפית. לסיפורים שלה היתה מטרה מעשית: הם נועדו לדאוג שילדים לא ישאירו אוכל בצלחת. להערכתי אוצר המלים שלה בעברית לא עלה על 75 מלים, בהן השתמשה בנחישות. את הפערים השלימו מחוות ודמיונו של המקשיב לסיפור. היא היתה מספרת את הסיפור ומקפידה על קצב הכפית. אם הילד/ה הפסיק לאכול – היא היתה סוגרת את הפה. לא אוכלים – אין סיפור. אני לא זוכרת כלום ממאכליה (נדמה לי שבתחום הזה אין משהו ששווה לזכור) וגם לא פרטים מסיפוריה. אבל אני זוכרת היטב את התחושה של סיפור מרתק ששווה לבלוע בשבילו את מה שהיא הגישה.

את הספרים שמזכירים לי אותה היא היתה מכנה "מאעייסעס" (לא יודעת אידיש אבל אני יודעת שצריך לכתוב כמה "ע" כדי שזה ייראה אותנטי) והספר הזה היה זוכה בתואר, בכבוד. סיפור מרתק שלא יתכן בשום יקום. מסופר בשלושה קולות – גבר שאומץ בילדותו העובד בהווה במוקד חירום וסובל מכאבי-ראש, גבר אחר שחי בעבר והתפרנס מניקוי בתים של מתים שהתגלו מאוחר (כן, כן. פתחתי תחרות "המשרה ההזוייה בספרים") גבר נוסף הוא פרופסור למדעי האוקיאנוס שבזמן שניצל ממוות בטוח תוך צלילה מגלה קופסה שחורה של מטוס שנעלם בעבר. יש גם כמה נשים בעלילה, המוסיפות צבעוניות למופרכות.

אני חושבת שלטוות סיפור הוא כישרון מיוחד. לפעמים הוא מתגמל מאד. למדה אתי בתיכון מישהי שאומנות טוויית הסיפורים שלה - כולל פקיחת עיניים תמימות שננעצו בעיני המורה - היתה כל כך משכנעת, שנדמה לי שהיא בעצמה האמינה לה לפעמים... יש מספרים המנסים לאתגר את עצמם בסיפורים יותר חריגים כדי לבדוק כמה הנייר (והקורא) מוכן לספוג. נראה לי שוייטהאוס שייך לזן הזה. ברור לכם, כמובן, ששלושת הסיפורים המוזרים פה יתלכדו לכלל סיפור אחד שיפתור את הבעיות הלוגיות והאחרות שנוצרו אצל הקורא כשקרא אותם. זה לא ספויילר, אם תהיתם. זה מה שכתוב על הכריכה וזה מה שגרם לי לקרוא אותו עד הסוף כדי להבין איך אפשר לאחד שלושה סיפורים כאלה? בלוליינות שלו התרחשה בחיים אמיתיים הוא היה מרוח על הסלעים כבר בפרק הראשון.
2.5 כוכבים שעוגלו לשלושה לכבוד המילניום החדש.”

“איזה ספר חמוד! הספר מורכב משלושה סיפורים עם שלושה גיבורים, כאשר רק לקראת סוף הספר מתגלים הקשרים בין הדמויות והמעגל נסגר. ספר מיוחד ומעניין שמשולבים פה פרחים נדירים שסביבם נעה העלילה של כל שלושת הסיפורים.
הספר זורם וכתוב בשפה קולחת, נהניתי מאד מהקריאה, ממליצה בחום!
הסיפור הראשון:
פרופסור קול ניצל מטביעת ספינה ומוצא בתוך בטן של תנין קופסה שחורה של מטוס שנעלם לפני שלושים שנה ושעד היום לא ידועה הסיבה להיעלמותו. פרופסור קול ועמיתיו מנסים להתחקות אחר אותה טיסה ולברר מה קרה.
הסיפור השני:
הגיבור הוא בחור בשם דאב, בחור רווק, ביישן ובודד. הוא עובד במוקד חרום של אמבולנסים בלונדון. דאב הוא ילד מאומץ שמעולם לא הכיר את הוריו הביולוגיים. יום אחד הוא נזכר בפרטים מהעבר שהם זיכרונות של אדם אחר. הוא מתחיל לסבול מכאבי ראש בכל פעם שאותו זיכרון מציף אותו.
הזיכרון הוא של אדם שהיה צייד פרחים נדירים בשנות השמונים בניו יורק. אותו אדם הסתובב בכל העולם עם חבר כדי למצוא את הפרחים, הכיר בחורה והתאהב בה אבל לרוע מזלו, קרתה טרגדיה ששינתה את כל התכנונים שלהם לעתיד.
לאט לאט ובעיקר לקראת סוף הספר, דאב יגלה של מי הזיכרונות שהוא זוכר ודרך הגילוי הוא יבין מיהם הוריו, מיהו ומהי זהותו.
הסיפור השלישי:
פיטר הוא בעל חברת ניקיון. באחד הבתים שהוא מנקה, הוא מוצא פרח מיוחד והולך לספריה כדי לברר אודותיו. בספריה הוא מוצא ספר שמתוכו נופל מכתב אהבה ובו רשימת פרחים נדירים שלכל אחד יש משמעות סימלית. הוא נוסע עם חבר למסע מסביב לעולם בכדי למצוא את כל הפרחים שמופיעים במכתב.
פיטר הוא אותו אדם שאת זיכרונותיו חווה דאב. דאב איננו מבין מדוע זה קורה לו, מיהו אותו אדם ומה הקשר שלו אליו.
דאב ייזכר באירועים שונים מעברו של פיטר עד שיחליט לצאת למסע בעקבות הזיכרונות שבסופו יתבהרו הדברים והוא אף יזכה לרגע מאושר ומפתיע.
שלושת הסיפורים מחוברים בצורה יפה ומקורית ובסופו של דבר הכל מתבהר ולא נשאר שום דבר פתוח.
במהלך הסיפור יתגלה הקשר בין דאב לפיטר ולקראת סוף הספר יתגלה גם הקשר המפתיע בין פרופסור קול לפיטר.
מיהו דאב? מיהם הוריו? מה הקשר בין דאב לפיטר שאת זיכרונותיו הוא זוכר? מה הקשר של פרופסור קול לכל הסיפור?
תקראו ותגלו. סיפור על מהות הזיכרונות, על אהבה, אובדן וקנאה.”