שאלה דמיונית בבגרות דמיונית במתמטיקה דמיונית ביקום דמיוני.

נתון:
עבריין צעצוע ושוטרת קשוחה יוצאים זה לקראת זה משתי נקודות מנוגדות של החוק.
העבריין מתפלח לרכבת, נוסע באוטובוס, שואל קטנוע וגונב מכונית. בין לבין הוא מתעסק בסמארטפון שלו (שלא באמת שייך לו), שורץ אצל חברו השוודי שהתאסלם, עובר דירות ועושה כל מיני מעשי קונדס, תעלולים, ונדליזם ופשעים בדרגת חומרה משתנה.
השוטרת רוכבת על אופניים ונוסעת

ספר מתח הוא תוצר של תקופתו. התעלומות שכתבה אגטה כריסטי, למשל, התבססו על בתים מפוארים עתירי משרתים, כאשר השוטרים חסרי היכולת מתבטלים בפני בעלי הבית המיוחסים והעשירים מהם, ומי שפותר את התעלומה הוא איזה זר יהיר שאינו מבין כלום באריסטוקרטיה מקומית... המותחנים האחרונים שקראתי משקפים את התרבות שלנו, שהתפתחה(?) מאז אגטה כריסטי וסתם שנאה או נקמה פינו את מקומן למזימות חובקות עולם כאשר את מקום הסכין או האקד

חשבתם שאתם מכירים ספרי מתח? שכבר קראתם הכל? ששום דבר לא יכל להפתיע אתכם?
אז תחשבו שוב.
הספר מתחיל בזה שגבר מתיישב ברכבת, מוצא פלאפון ולוקח אותו. הגיוני נכון? אנחנו שומעים על זה כל יום. אבל מה הייתם עושים אם הפלאפון היה מתעורר לחיים, הודעה היתה נשלחת וכתוב בה "רוצה לשחק משחק?".
ופה נפתחת עלילה מסובכת, מורכבת, מתוחכמת, מותחת את כל העצבים עד קצה גבול היכלת ואמיתית. מציאותית.
זה מסוג הספרים שאתם

מותחן מתוחכם. נהניתי מאוד. דורש ריכוז.
הספר מסופר משתי נקודות מבט של שני הגיבורים הראשיים. ה"פ (הנריק פטרסון) ורבקה (שומרת ראש). באותו פרק הסופר עובר מנקודת מבט אחת לשניה מספר פעמים. לעתים הפרטים דומים, ונדמה כי הנך מתבלבל, אך לא נורא כי בהמשך העלילה הפרטים מסתדרים.
ה"פ מוצא נייד ברכבת, מתחיל להשתתף במשחק. המשחק מבקש ממנו לבצע משימות, באמצעות מסרונים לנייד, אשר נעשות מורכבות עם הזמן.
נהניתי מ

אולי בגלל גודל הציפיה אחרי פרק א' הנהדר של הטרילוגיה ("משחק"),
כן גודל האכזבה...
הפעם התסבוכת גדולה מדי, צפויה מדי, חוזרת על עצמה מדי ומשעממת.
כבר מהבחירה בפתיחה מה"אוריינט" המסתורי (המוכר לנו הייטב) עולה ריח של חוסר אמינות ונטיה להגזמה ודרמטיות לא מציאותית.
אחרי לא הרבה עמודים עברתי לקריאה מהירה,
לא הופתעתי משום הפתעה שפיזר הסופר בשפע על הדרך.
חבל על הזמן, לא.

האסקפיזם המושלם ב 100 קמ"ש (כמעט ועל זה בסוף הסקירה).
בשוודיה הרחוקה - כשהשוודים המפונקים מתלוננים על החום (נראה אותם באוגוסט ב TLV),
ארגון רב עוצמה חובק ארצות משחק בראשם של האנשים והקוראים.
מלאכת מחשבת של מתח בלתי פוסק,
ממש עד העמוד האחרון.
אין רגע דל, ואין עמוד בו הקורא לא מרגיש ששום דבר הוא לא מה שהמוח הקטן שלו חשב... (דיפדפתי הרבה אחורה כדי להווכח שאפשר להבין את הכל גם אחרת...).
סופר מעו

בסוף הספר פשט חיוך על פני, ספר מרתק, קשה להפסיק לקרוא.
הנריק פטרסון פושע קטן, מוצא סלולרי ברכבת, מאותו רגע חייו של פטריק משתנים בקצב מטורף.
הוא מבין שהמשחק, הוא לא סתם משחק, אלא משחק בחייהם של בני אדם ושינוי המציאות היומית...

מותח ומסקרן, מושך להמשיך לקרוא ולדעת מה מסתתר מאחורי הארועים שמתוארים בספר.
אחד המרכיבים שעניינו אותי והוסיפו רובד לספר, הוא תיאור אופי ופרופיל פסיכולוגי של ה"שחקן" והקלות שניתן לתימרון,
הדבר העלה לי מחשבה ואולי אישור עד כמה בני אדם מונעים על פי רגשותיהם הסמויים ולעתים קרובות מבלי להיות מודעים לכך.
נהנתי וממליצה.

לגמרי מסוג הספרים שהתקציר יותר מידי גדול עליהם..

הספר מסופר על שני אנשים שונים לגמרי באורח חייהם- השוטרת הפנאטית והמגנט לצרות. אך זהים לגמרי בסיפור עברם- מאחר שהם בעצם אחים.
העלילה מקורית ומשובחת. הדמויות עומדות על הקרקע ואף אחת מהן לא חייה באשליה כזו או אחרת, את הנקה תרבו לתעב ואת רבקה תוכלו לחבב.

הרמה של הספר ירדה אוטומטית ובאופן דרסטי מבחינתי, כשגיליתי את המילים הגסות והבוטות שמוזכרות בי