****


מאז שחר ימי האנושות, בני האדם ציפו תמיד שהנה, עוד מעט, אוטוטו, כמה שנים אולי, משהו יקרה. קטסטרופה, אפוקליפסה, גוג ומגוג, ביאת המשיח. סוף העולם.

מחוסר יכולתנו להכיל אקראיות או שרירותיות, אנחנו נוהגים לחבר לסוף העולם משמעות או סמליות או השגחה/נקמה עליונה כלשהי, כך שזה וודאי יקרה באיזה תאריך-יעד עגול והרה גורל, תשמ"ד, 1984, 2000, 666... וזאת שכשבסופו של דבר, כשסוף העולם יגיע, אוטוטו בעו

הספר השני והמצוין בטרילוגיה הפסט-אפוקליפטית המרתקת.
<mark>ג'סטין קרונין</mark> לוקח נושא נדוש, ששימש פעמים רבות עלילה בספרים וסרטים רבים ומצליח בכישרון מדהים ליצוק בו תכנים מקוריים, אשר יוצרים אצל הקורא תחושה חוויתית ריאליסטית כאילו היה אחת הדמויות עליהן מסופר ואף מצליחים לעורר בו-זמנית רגשות של פחד, אימה ייאוש אך גם תקווה ואופטימיות מסוימת.
אין בכוונתי לעסוק בתוכן אך יכול להגיד שהספר השני אשר מהווה המשך טבע

פעם, ממש מזמן, אלון המליץ לי על הספר הזה. חיפשתי אותו ולא מצאתי, גם לא בספרייה. לפני כמה ימים פשוט נתקלתי בו בספרייה. אולי הספרייה שלי משתמשת בגישה דומה לגישת החברה הגבוהה בניו יורק של המאה ה-18 לאופנה. שם הם איכסנו שמלות כמה שנים בארון לפני שלבשו אותן - כדי להימנע מאופנתיות שאינה הולמת מעמד, כפי שתיארה וורטון ב"עידן התמימות". יכול להיות שזה מה שעושים בספרייה שלי לספרים חדשים??? 823 עמודים, קצת מ

וואו, קריאה של חודשיים מגיעה סוף סוף לסיומה. ובארבע מילים: זה שווה את זה!
אני אוהב ספרי דיסטופיות, משהו בפחדים הכי כמוסים שלנו: אנרכיה, כאוס והלא נודע מתגלמים בסיפורים הללו.
כיצד העולם והחברה מתמודדת עם אסון בלתי ניתן לתיאור. כיצד בונים חברה מחדש? מן היסודות?
<mark>ג'סטין קרונין</mark> פורש לאט לאט את השתלשלות האירועים אשר הובילו אל המגפה הנוראית אשר מחקה את רוב אוכלוסיית העולם וחלק קטן ממנה היא הפכה ליצור

המעבר, <mark>ג'סטין קרונין</mark>
סוגה: דיסטופיה (זה לא מד"ב)
במילה אחת: ארוךךךך ומיותר
דירוג: 1 כוכב

סיכום: כיוון שמדובר בספר גרוע, ויתרתי על הפורמט הקבוע וקיצרתי (בניגוד לספר). הספר מכיל מעל 800 עמודים! זה כבר סימן רע. לא קורה שום דבר ב – 600 הראשונים. לטובת כולם, כדאי היה לתמצת את אותם 600 עמודים לשלושים. שלושים ועוד המאתיים האחרונים היו יוצרים ספר סביר של 3 כוכבים.
לא ברור לי בכלל למה לא ויתרתי על

****


לפני כמה ימים צעדתי במשעוליו המבהיקים של קניון עזריאלי בעיר מגוריי, ותהיתי לעצמי מה יקרה אילו ננטש בנסיבות טרגיות כלשהן, ומה היו מוצאים פה בעוד, נגיד, מאה או מאתיים שנה. מה ייעלם, מה יתפורר, האם יהיה ניתן למצוא כאן משהו בעל ערך, ומה אפשר יהיה, סתם מהתבוננות במגוון החנויות הנטושות למשל, ללמוד על מי שחי כאן במודיעין, ישראל, בשנת 2013.

עלילתו של "המעבר" מתחילה במה שנקרא "העתיד הקרוב", ש

לכל האנשים האלו, שמסתכלים על הביקורת הזו, כמה זמן לוקח לכם לקרוא ספר?

אני אדבר בשם עצמי. יש ספרים שאני לא מסוגלת להוריד מהיד ואני קוראת אותם בפחות מיממה (כמו דברי או קארי), יש ספרים שאני מסוגלת להוריד מהיד ולוקח לי בין חמישה ימים לשבועיים בערך (כמו מלאך מכני או כמו שפת ההפרחים) וגם יש את הספרים האלו שאני לא מצליחה לקרוא ולבסוף מחזירה\משאירה אותם בצד אותם בתקווה שאצליח לקרוא אותם בשלב יותר מאוח

824 עמודים.
זהו ספר ארוך, או כמו שיעל כתבה - כבד להחזיק אותו. ועם זאת אני מסכים עם יעל שהוא שווה קריאה.
ושוב, כמו בהרבה ספקים אמריקאים, נשאלת השאלה מה יקרה כאשר העולם ייחרב. האנושות כמעט תחוסל סופית. איך אנחנו, מפונקים שכמונו, נצליח לשרוד.
אז הספר לא מציע תשובה סופית, אבל הוא מספר מה "קרה לגיבוריו" אשר חיים באותו עולם.
הסיפור לא בדיוק ברור ואין גם תשובה לכל השאלות, אבל בהחלט ניתן להנות מהספר.

השנה 2019 וסוף סוף יצא הספר הזה בעברית, חמש שנים לאחר שיצא הקודם בטרילוגיה. ולפני שמישהו מעיר - כן, יש כאלה שחיכו. טרילוגיית המעבר היא כנראה האפוס האפוקליפטי/פוסט-אפוקליפטי האהוב עלי. אז האם היה שווה לחכות? השורה התחתונה, לדעתי כן.
הספר השלישי בטרילוגיה הוא סיום ראוי לסיפור הארוך הזה. כשהתחלתי לקרוא את הספר השלישי אני לא יכול להגיד שזכרתי הרבה מהשני, שלא לדבר על הראשון, אבל המחבר עושה עבודה טובה