אחכה לך במוזיאון – המלצת קריאה ראשונה וממש לא אחרונה לשבוע הספר המתקרב

אחכה לך במוזיאון, <mark>אן יאנגסון</mark>, תרגם מאנגלית: שי סנדיק, תמיר סנדיק, 2019

ז'אנר – רומן מכתבים. ז'אנר שנותן לקוראים תחושה של מציאות ממשית, כאילו אנו באמת קוראים את המכתבים בין הדמויות. נעה מנהיים כתבה עליו נהדר, כהרגלה, במאמר שפורסם בהארץ, רומן המכתבים, קן תפילותי הנידחות. ובו היא מזכירה קלאסיקות כ"ייסורי וורתר הצעיר" ועוד.

רומן מכתבים (בלועזית אפיסטולרי) הוא סוגה ספרותית שבה סדרה של מכתבים בדיונית – יוצרת ביחד מבנה עלילתי. סוגה זו למרות ייחודה, לא הצליחה להפוך לסוגה מובילה בספרות, אולי בשל הקושי והמורכבות שלה. סופרים עבריים מעטים בחרו בכתיבה זו, והבולטים מבינהם הם: עמוס עוז – "קופסה שחורה", "מכתבים מנסיעה מדומה"- של לאה גולדברג, "שלך סנדרו"- של צבי ינאי, "שתהי לי הסכין"- של גרוסמן, "הכי רחוק שאפשר"- של אלון חלו ועוד

לקחתי אתי את הספר למיטה, נשארו לי חמישה עמודים לסוף. הרגשתי שהעיניים מתחילות להבהב ומודיעות לי: די, מספיק לנו. יכולתי למשוך עוד ולסיים את הספר, אבל אז החלטתי לסגור אותו, ואת המעט שנשאר לסיים מחר (היום) וככה לפתוח את השבוע. עם משהו טוב. וזו היתה החלטה נבונה.

אחכה לך במוזיאון הוא סיפור המסופר בחליפת מכתבים. צמד המילים ששמעתי לגבי הספר הזה ללא סוף היו : ספר איטי. ואותי זה הרתיע. אני אוהבת ספרים שס

מכתבים הם הדבר האהוב עלי ביותר!
כל כך נדיר לקבל היום מכתב שאינו חשבון גז או מים, שלא כולל בתוכו פרסומת שאותה אגב, כבר לא טורחים לשים במעטפה אלא זורקים בתיבה בצורת עלון או עיתון שכולו מבצעים וקופונים.
אף אחד לא טורח לכתוב משום שחס על זמנו ועל הטרחה שבהכנסת המכתב למעטפה, הדבקת בול והליכה אל תיבת הדואר.
האימיילים תפסו את מקומם של האגרות, ההודעות והקונטרסים.
הם מהירים, קצרים וברורים והדבר משמים כל

ספר מקסים שכולו חליפת מכתבים בין גבר לאישה, ז'אנר שאני מאד אוהבת.
הספר מאד נעים לקריאה ויש בו המון תובנות על החיים. זהו סיפור שמוכיח שאף פעם לא מאוחר מדי לזכות באהבה. החיים לא תמיד פשוטים ולכן תמיד צריך לתת הזדמנות נוספת ולא לוותר על הזכות לאושר, לחברות ולאהבה. במילה אהבה, הכוונה לאו דווקא לאהבה גופנית, אלא שבכל גיל אפשר למצוא חברי אמת, חברי נפש לשיחות, לשיתוף בבעיות, לקבלת עזרה ותמיכה.
בסיום

ספר מאוד יפה ונעים לקריאה.
אני מתוודה שאני מאוד אוהבת ספרי מכתבים, כל צד שכותב חושף את דמותו וככה מתפתחת העלילה.
טינה מכפר באנגליה, מתכתבת עם אנדרוס אוצר במוזיאון בדנמרק, התכתבות שהחלה עקב מכתב ראשוני שטינה כתבה לחוקר במוזיאון בעקבות חווית ילדות וחלום שהיה ולחברתה לטוס לדנמרק, החברה כבר לא בחיים.
ממכתב למכתב לומדים על החיים של טינה ועל החיים של אנדרס. על מה היה יכול להיות אילו, על חרטות, חלומו