"ארץ קטנה" הנהדר של גאי פיי, היה הספר הראשון שקראתי השנה.
היה בו סיפור חניכה עוצמתי שיכול להיכתב רק על יבשת אפריקה.
יצא המקרה ובאותה "סדרה לספרות יפה" בהוצאת מודן, שאני כל כך מעריך, יצא החודש הספר "הדייגים" שאיתו אני מסיים את השנה.
זהו ספר עוצמתי לא פחות, שבו כמו במציאות תנ"כית חייה של משפחה מתהפכים מקצה לקצה.
חיי משפחה ניגרית מהמעמד הבינוני מתחילים להיסדק כאשר אבי המשפחה נאלץ לעבוד בעיר מר

#
הספר הזה הוא אנתרופולוגיה בעטיפה סיפורית. הסופר מתאר בגוף ראשון סיפור (בדיוני?) שקרה למשפחתו בשנות ה-90 של המאה הקודמת בניגריה.

המספר הוא אחד הבנים במשפחה אמידה יחסית, משכילה יחסית, עירונית יחסית. האב, בנקאי, השליט הבלתי מעורער של משפחתו, הועבר לעבוד בעיר מרוחקת מאד – ומסוכנת מאד - מעירם הנוכחית (שלא יובן שזו פסטורלית ושלווה...) לכן החליט לא להעביר את משפחתו ומינה את אמם – אשה פשוטה ולא מש

הצהרת כוונות, בטח של סופר וכשמדובר בספר שהוא כותב, יכולה להיות בעייתית. עזבו את זה שהיא מיותרת, כי אם הצהרת ואחר-כך גם קיימת, אז לא באמת צריך אותה, אבל מעבר לזה, היא מייצרת ציפיות וגם באיזשהו מקום קובעת את אופן ההתייחסות לספר. זה לא בהכרח יתרון.

<mark>אוביומה</mark> מקדים לספר את תיאור כוונותיו, ביניהן, לספר על משפחה ניגרית אחת, כשארבעת נערי המשפחה ישמשו מטפורה לשבטים המסוכסכים של ניגריה. מלכתחילה זה נשמע ל

הדייגים מביא לנו את אפריקה הפראית,היצרית והטבעית במלוא הדרה, יופיה וכיעורה. חייה של משפחה ניגרית מבוססת יוצאים מאיזון כשאבי המשפחה עובר לצורכי עבודה לעיר הגדולה. והמשפחה נותרת בלי עמוד התווך של הבית. משוחררי רסן יוצאים ארבעת האחים להרפתקה נערית שתשנה את חיי המשפחה לנצח. הם הופכים לדייגים בנהר המסוכן והידוע לשמצה האומי-אלה. אמונות שונות טופלות על הנהר כוחות מסתורים ורעים. הקרב אליו מסתכן בקללה. והב

המקום והזמן הם בניגריה לפני עלות שלטון הקולונלים. משפחה מבוססת , אב בנקאי בעל מסלול קידום מובטח ואם פעלתנית ושומרת על חמשת בניה. כל מה שנדרש מהם הוא " להיות דייגים" של הצלחה.
הם היו לדייגים בנהר עד שנתקלו באבולו, משוגע הכפר. וכאן חלה התפנית.
למשוגע, בכל התרבויות, מיחסים תכונות של נבואה. כמו שכתוב בהושע " באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח".
ואמנם הקללה של אבולו פועל