אני לא יודעת איך להתחיל את הביקורת הזאת בכלל. אין לי מספיק מילים בכדי להתחיל לתאר עד כמה הספר הזה ריתק אותי. מצאתי את עצמי מתאהבת בו כבר בעמודים הראשונים, ומסרבת לעזוב אותו בסיום הקריאה. בדרך כלל אני ניגשת לרומנים היסטוריים עם הרבה כוח רצון וסבלנות, כי אני יודעת שהספר יהיה עמוס בתיאורים אינסופיים ובהזכרת תאריכים ומקומות על מנת שהכול יבנה באופן מושלם בראשו של הקורא. אבל בניגוד לשאר הספרים, ב"מלח אל

הספר "מלח אל הים" עוסק במאורע היסטורי טעון וכבד שאירע בסוף מלחמת העולם השנייה. האסון הימי הגדול ביותר שידעה האנושות, טביעתה של האוניה וילהלם גוסטלוף. (האוניה נקראה על שם המייסד של המפלגה הנאצית בשוויץ. כבר כאן מתחילה הדואליות שלי לגבי הספר) כמי שקראה רבות על תקופת מלחמת העולם השנייה והשואה. אפשר לומר שזו הייתה לי הפעם הראשונה לקרוא על המלחמה מהצד השני. אומנם לא מהצד של הנאצים המושבעים אלא כביכול מ

#
היה לי קשה מאד לכתוב את הביקורת הזו. חלק מהסיבה הוא הפער בין ההנאה מהספר לבין ההכרה בכשליו הרבים. תמיד מרתק לקרוא ספר הרפתקאות המתאר הישרדות בלתי אפשרית של קבוצת אנשים. הם דואגים אחד לשני גם בתופת של מלחמה והרג בלתי נתפס, במזג אוויר קטלני, ברעב מכרסם. הם מתחלקים בציוד ובאוכל, כמו שצריך להיות בין בני-אדם... הספר אינו מקורי במיוחד – קראנו כבר רבים כמוהו. אבל הוא נעים לקריאה, מחמם את הלב, כולל סיפ

קיץ בלתי מנוצח - <mark>רותה ספטיס</mark>
ילד 44 - טום רוב סמית
הנאום הסודי - טום רוב סמית

ברצוני להמליץ על שלושה ספרים כ"חובה לקריאה". מאחר ולספרים אלו ישנם מספר נושאים משותפים מהתקופות האפלות בהיסטוריה, הם מומלצים לקריאה לפי סדר רישומם הנ"ל:
התקופה – תחילת שנות 1940 במשך מעל 10 שנים
המדינה – רוסיה וליטא
השלטון – סובייטי, קומוניסטי
השליט – סטלין ואחריו ניקיטה חרוצ'וב
הזרוע השליטה – נ.ק

בשלהי מלחמת העולם השנייה אירע אסון ימי שסדר הגודל שלו הופך אותו לאסון הימי הגדול ביותר שאירע אי פעם. אוניית הנוסעים הגרמנית וילהלם גוסטלוף הוטבעה ע"י
צוללת סובייטית בים הבלטי, כשעל סיפונה שהו חיילים, פליטים, ואלפי ילדים כשכל אלו מצאו מותם וטבעו במצולות הים הבלטי, ולעד ייזכרו כקורבנות האסון הימי האומלל הזה.

פלוריאן, אמיליה, יואנה, ואלפרד הם ארבעת גיבורי הסיפור הזה, כשכל פרק מסופר מפי דמות אחרת

לפני כחודשיים חזרנו מטיול בארצות הבלקן, במהלך הטיול הזכירו, לא אחת, המקומיות את שנאתן הרבה לסובייטים, אז מבחינה זו הספר הגיע אלי בעיתוי המתאים. סיפור המחנות, לא חידש לי הרבה. בתקופתו של סטלין מליוני אדם נשלחו למחנות עבודה, נרצחו, הוגלו, או פשוט נעלמו.
הספר קריא מאד, לא ארוך מדי ובסך הכל די מעניין.
מה שהפריע לי בספר זה הסוף שלו. אחרי חוויות הקשות אותן עוברת הגיבורה המספרת מגיע סוף טוב. הבעיה בספר

אם תשאלו מישהו מה הוא יודע אודות מלחמת העולם השנייה, רוב הסיכויים שתקבלו תשובות הנוגעות לשואה, לנאציזם ולקרבות. כך גם אני הייתי עונה לשאלה זו. למרות שיש ברשותי ספרים רבים על הנושא, הספר הזה היה שונה.

הספר לא עוסק בשואה. הוא גם לא עוסק במבצעים צבאיים או במעשים הרואיים ראויים לציון. הספר הזה עוסק באנשים שחוו את המלחמה מזווית אחרת מזו המוכרת לנו, ובמקרה מדהים שמשום מה לא נזכר בדפי ההיסטוריה כפי ש

במילה אחת- נפלא.

ובהרחבה-
נפלא, נפלא, נפלא. לא פחות מנפלא.

חיפשתי מי היא הסופרת. מאיפה באה, מה הרקע שלה, בת כמה היא... ולא מצאתי על כריכת הספר.
חיפשתי מידע עליה כי הספר הזה הוא פשוט ספר טוב.
הוא כל כך טוב עד שאתה מוצא את עצמך מזדהה ורוצה בהצלחת גיבוריו שהם למעשה נאצים או אזרחים גרמנים שבגדול לא התנגדו להיטלר. המצב היה לי קצת מוזר. בדרך כלל כשאני קורא על סבל העם הגרמני במלחמת העולם השניה אז לא כואב לי. אני נזכר בזוועות הנאצים והצבא הגרמני, ואז "הכל מתאז