ביום רביעי האחרון, בשעת בוקר מאוחרת כלשהי, פקחתי סוף סוף עיניים והתמתחתי. הראש שלי התחיל לאתחל את עצמו, מקרטע, בזמן שגיששתי אחרי המשקפיים. ואז זה קרה.
ASDFGHJKL!!!! צווח קול נלהב מאוד בירכתי המוח שלי.
המבקר הפנימי שלי גלגל עיניים.
מותר לי להתלהב בנסיבות כאלה, התעקש הקול. וחוץ מזה אני פאנגירל, אם לא אכפת לך, ועל זה משלמים לי.
בטח שמותר לך, ציינה הפולנייה הפנימית שלי בנועם. תצעקי מה שאת רוצה, תע

בשלב מסוים, חייבים לקרוא ספר שנערץ על ידי קהל חבריך, גם אם תחושת הבטן מתנגדת. וללא ספק זהו ספר נערץ, ברמת-על, ברמה שכבר יצרה אצלי אנטי. זהו בפנתיאון שלהם, והם באו להסית ולהדיח. למסיין.
הבשורה על פי יודקובסקי:
בקצרה, מדובר בפאנפיק (יצירת-אהדה שממשיכה או משחקת עם יצירה קיימת) על הארי פוטר, מאת <mark>אליעזר יודקובסקי</mark>. מהותו של הפאנפיק היא לדמיין מציאות אלטרנטיבית, בה הארי פוטר הוא ילד גאון שניגש לגילוי ע

הרעיון לביקורת הזו התחיל בשיעור תנ"ך, לאחר שיחת מוסר ארוכה בענייני חינוך. במהלך השיחה רציתי לשאול שאלה והרב די התעלם ממני ( אני אפילו יכול להבין אותו בהתחשב בשאלות הרגילות שלי ). לקראת סוף השיחה הרב אפשר לי לשאול, ושאלתי שתי שאלות. השאלה הראשונה עסקה האם הנהגה חינוכית מסוימת שהונהגה בישיבה חיונית או נכונה לכל מקום, כי לכאורה ההנהגה הזו יותר מזיקה ממועילה, והתשובה הייתה - "זה נכון רק עבור הישיבה הז

טוב, אין ספק אחד הספרים הטובים ביותר של הדור האחרון.
הארי פוטר- הסיפור מוכר, יש ילד מוזר, יש דודים מרושעים, הוא מגלה שהוא קוסם, יש כל מיני לחשים מגניבים וכו' וכו'.
רגע, אבל מה אם לא?
הארי פוטר-אוונס-וורס הוא ילד מחונן וגאון, רציונליסט, ויש לו דודים אוהבים. הכל משתנה כשמגיעה פרופסור מקגונגל ומספרתלו דבר שלא ייתכן: הוא קוסם. ןיש דבר כזה קסמים.
בעלילה מצחיקה, סוחפת, וגם מחכימה, יודקבסקי שואב אות

התחלתי את הפאנפיק הזה לפני שנה, וכן אהבתי ואפילו מאוד אבללל
לא ידעתי שיש המשך וקראתי רק עד החלק השני

כן אני יודעת מפגרת מפגרת מפגרת מפגרת 
דופקתאתהראשבקיר
בכל אופן גיליתי שיש ההמשך במוצש ואז במשך יממה ז"א מוצש בלילה-עד ראשון בלילה
קראתי וסיימתי(אההההההה) ניתן לאמר עם הפסקות קצרות,

וכן היה בי מאבק
"תעצריייייי "אמר החלק ההפלפאפי "את הורסת לעצמך"
"אין בנו כל פחד ללחוץ על האיקס, אנחנו מסו