מכירים את הפעמים האלו שאתה קורא ספר ואומר לעצמך, "הלוואי שהיה לי מספיק דמיון ליצור דבר כזה" או, "הלוואי שאני אצליח לכתוב משהו שיצליח לרגש ככה אחרים"? ובניגוד לכך, יש ספרים שאתה קורא ושואל את עצמך, "איך אנשים יכולים לבזבז מזמנם האישי כדי לכתוב את זה, מצפים מאחרים לקרוא אותו והאחרים באמת קוראים אותו במחשבה שהוא ספר טוב?". אז לצערי, הספר הזה הוא האופציה השנייה.
חברה המליצה לי עליו, ודווקא אמרה לי שה

אז, נתקלתי בספר הזה לפני חודש וחצי.
מסיבה כזו או אחרת הייתי בספרייה של בית ספר, ומשהו בתקציר קרץ לי.
עד כמה שהתקציר נשמע נדוש ולא מקורי במיוחד, הנחתי שיהיה קצת מעניין לקרוא על משהו מגיהנום, כששאלתי את הספרנית מה היא חושבת עליו, היא אמרה שהיא לא נגעה בו מעולם ואני הראשונה שלקחתי אותו, אז קיוויתי לטוב.
וצדקתי בתקוות שלי. חצי קלאץ'.
אספר בקצרה שהספר בעצם מספר על זואי, בחורה מתבגרת שעברה כמה טלטלו