בביקורת של Dina על הספר הזה, שבזכותה שאלתי אותו בספרייה (תודה!), היא מציינת שזה סיפור "כמו פעם" ומדייקת. אכן ניחוח של ספרות "ישנה" עולה מהספר הזה, משהו לא מודרני, ללא פעלולים, בלי פלאשבקים לעבר וגיחות לעתיד, בלי (בכלל, ממש תענוג) הגיגים של הדמויות, עם מעט מאד מטאפורות – פשוט סיפור (פשוט) כמו פעם. ורק כשקראתי אותו הבחנתי עד כמה התגעגעתי לסיפורים פשוטים כאלה, שמספרים סיפור מרתק בלי להתיימר ובלי לנסו

"אבל מה היה אחרי זה?" כך תמיד הפעוט או הפעוטה התורנים, כשאני מקריאה להם סיפור לפני השינה.
"אחרי זה... המממ... הם חיו באושר ועושר עד היום הזה".
"כן, זה ברור. אבל מה היה אחר כך?"
"אחר כך? אחרי מה? אחרי שהם חיו באושר ועושר? הם המשיכו לחיות באושר ועושר"
"אבל מה הילדים שלהם עשו?". זה פעוטה עקשנית במיוחד, זאת. לא רוצה לישון, ויהי מה. לא פשוט בכלל להתמודד עם זה. איפה שחרזדה וסיפורי אלף לילה ולילה שלה

יש ספרים הזוכים לשיווק אגרסיבי ורבים נוהרים לקרוא אותם בשל כך, ולא תמיד יש לזה הצדקה. לכן הרגשתי ממש חובה להמליץ על הספר החמוד הזה עם הכריכה המהממת (ששלחה אותי לגוגל לחפש את המאיירת-תמר ידין) ושלא כל כך בלט בין אינפלציית הספרים החדשים לה אנחנו זוכים כל חודש.

'הבית בקצה הלילה' לא מתיימר לזעזע אתכם עם פרשיית רצח מסתורית, סקנדינבית או אמריקאית, או סוג חדש של רומן אירוטי שעוד לא כתבו עליו (יש כזה?)