עד לפני שנה בערך לא היה לי מושג ירוק בנוגע לכל זה. לא ידעתי מה זה פאנדום או סלאש או קרוסאובר או OC, וגם במחיר חיי לא הייתי יכולה להסביר מי זה או מה זה מרי סו. לא היתה לי שום העדפה בין ג'ן לאנגסט לפלאף ו"לגלוש באינטרנט" היה שווה ערך ל"לגלוש בסימניה". עידן התמימות.
עולם שלם היה מונח כל כך קרוב, בטווח ידי, מפתה ונוצץ. ויום אחד, באקראי, גיליתי אותו.

כשאני קוראת ספר - ספר טוב - הוא נמצא איתי כמה ימ

השם של הספר הזה היה, איכשהו, בכל מקום.
רב מכר, רומן, נוער.
ולא ממש רציתי לקרוא אותו.
אבל אחרי שקראתי ואהבתי את "מעריצה" של <mark>ריינבו ראוול</mark>, בהמלצת פפריקה, הייתי סקרנית לחזור לאלינור ופארק ולראות מה פיספסתי.
תובנה: זה הסדר הלא נכון לקרוא את הספרים.
אולי אם הייתי קוראת את אלינור ופארק קודם הייתי נהנית יותר, בסדר שבו קראתי אותם - ממש לא התלהבתי.

אלינור ופארק הוא סיפור אהבתם של שני בני נוער דחויי

להסביר איך התאהבת זה לא פשוט. להסביר איך נהיית לאט,לאט זקוק למישהו כמו אוויר לנשימה זה מורכב. ולהחליט שמישהו יהיה העתיד שלך לנצח זה הכי מסובך.
<mark>ריינבו ראוול</mark> הזכירה לי את תהליך ההתאהבות שלי, שהפך לאהבה, שהפך לנשימה שהפך לעתיד, ונכון שעברתי תהליך שונה מאלינור ופארק, אבל היא לגמרי עמדה לי על הנקודות הרגישות.
אני אתחיל בהתחלה- זה היה כל כך יפה שהסופרת הצליחה להמחיש לקוראים את תהליך האהבה. איך אלינו

"האדם מתכנן ואלוקים צוחק" - זה מה שעובר לי בראש כרגע.
אתם לא רוצים לדעת מה קורה איתי כרגע, זה כל כך מגוחך, ברמה שחצי ממני נקרע מצחוק על המצב בעוד החצי השני בחרדת אימים.
אנחנו עוד רגע נדבר על הספר, אבל לפני זה...

בוא נגיד שבאופן מטאפורי אתם התחלתם לדבר עם מישהו.
ואז באופן מטאפורי התחלתם לכתוב עליו באיזה אתר שחשבתם לעצמך "הרי אף אחד לא מסתובב פה אין סיכוי שהוא יגיע לכאן".
ובוא נגיד שהרשיתם לע

אני ציפיתי לספר טיפה יותר בוגר.
הספר אכזב אותי.
בסך הכל זה עוד סיפור אהבה מטומטם על שני מתבגרים.
ספויילרים


אני לא אכתוב עכשיו ביקורת ארוכה, אז אני פשוט אגיד מה עצבן אותי בספר ומה היה בסדר:
דברים שעצבנו אותי, אבל ממש:
-כריס(קראו לו כריס, נכון?) וטינה. מהרגע הראשון שאלינור נכנסה לאוטובוס, הם שנאו אותה בלי שום סיבה. לרוב כשמגיע ילד\נער חדש לכיתה מנסים להתיידד איתו. אבל לא! בספרים חייבי

הפעם הראשונה שבה השתמשתי באינטרנט היתה בגיל 19.
התחברנו לאינטרנט ומיד ניסיתי את הפלא החדש.
יעד הגלישה הראשון שלי היה, כמובן, חנות ספרים וירטואלית. חיפשתי ספרים של הסופרים האהובים עלי שלא ידעתי על קיומם, קראתי כמה תקצירים ו... זהו.
לקח לי עוד קצת זמן לגלות את עולם הפורומים ואתרי היצירה, ועוד זמן עד שהאינטרנט הפך לחלק אינטגרלי מהחיים שלי.
אני שייכת לדור שהחליק לתוך עידן האינטרנט בלי יותר מדי בעי

גיליתי מה העניין עם <mark>ריינבו</mark>או ראוול. היא כותבת ספרים שהם חכמים ברגע נתון. כלומר, כשאני קוראת משפט אני מתפעלת ממנו עד מאוד. אני מתפעלת מהפרטים הקטנים ומהרמזים והשיחות החכמות. מהפער בין הכתוב למה שמובן ממנו. זה חכם.
אבל, במכלול הגדול (חוץ מקארי און, שהוא פלא גדול, והלוואי שהיא פשוט תמשיך כמוהו) היא לא מייצרת תוצר שנזכר כמשהו משמעותי בפני עצמו. לא בטוחה למה. איכשהו הספר לא מפיק יותר מ"ספר חמוד, כתיבה

סיפור אהבה, כלום יש נושא נדוש יותר ממנו? אלפי סיפורי אהבה נכתבו, ורבבות עוד ייכתבו, והבנליות מעולם לא הייתה נדושה יותר... ממש כשם שהמעלה הגדולה ביותר של ספר מתח טוב גלומה בהתעלותו מעל לסוגה הספרותית הצרה לה הוא שייך, הוא הדין, לדעתי, בהתייחס לסיפורי אהבה. כפי שקשה יותר לכתוב ספר מתח טוב מאשר פרוזה מקורית טובה, כך קשה יותר לכתוב סיפור אהבה טוב. כן, בגלל הבנליות שגלומה בנושא, ואולי גם באשמתו של הרגש

ספר בוגר על אהבת מתבגרים.
אלינור, ג׳ינג׳ית עם אופי, מגיעה לבית ספר חדש.
פארק, רואה אותה לראשונה בהסעה.
זו לא היתה אהבה/משיכה ממבט ראשון. להפך.

הסיפור מקסים ומרתק. צובט את הלב לפרקים.
למה אלינור הקימה חומות סביבה?!
איך פארק מוצא את הדרך לליבה של אלינור ולמה בכלל טרח?!

תודה לידידי מסמר עקרב על ההמלצה החמה. דייקת מאוד באבחנתך מה יקלע לטעמי.
גם אני ממליצה בחום.