נניח שהייתם עוברים חוויה טראומטית מאוד, והיו מציעים לכם טיפול תרופתי שימחק את הזיכרון הרע, הייתם מסכימים? אולי כן ואולי לא. תלוי בכושר העמידות הנפשית שלכם, ברצון לשמר את אישיותכם כפי שהיא, בהבנה שזיכרון רע הוא חלק מן הפסיפס שמרכיב את מכלול החוויות שלכם.

לג'ני קרמר לא היתה אפשרות בחירה. בעודה שוכבת מורדמת אחרי אונס אכזרי (מתי אונס איננו אכזרי, אמנם יש גם דרגות בברוטליות, ועל כך בהערה המסכמת שלמט

אני שונאת תרופות. עד לא מזמן בכלל לא הייתי צריכה לגבש עמדה בעניין אבל בשנתיים האחרונות הפכתי להיות גרוטאה מהלכת ולכן בכל זאת נאלצתי לנקוט עמדה (גם) בנושא הפרמצבטי – אחת מתוך כמה סוגיות רפואיות שנוחתות עליי ללא הודעה מוקדמת כתוצאה מגילי המתקדם.


ועדיין, אני מעדיפה לסבול ולא לבלוע כימיקלים. כנראה שאין בי מספיק סקרנות ומן הסתם אני גם לא מספיק חולה כדי למזוג את גופי למבחנה ולראות מה יקרה.
אם כא

טראומות והנזק שהן גורמות לאישיות נדון כבר מזוויות רבות. אנחנו מתעניינים בהן מאד. התפיסה המקובלת היום אומרת שצריך "להוציא" את האדם מהטראומה, שלא יישבר או "יתקלקל" בעקבותיה. (לעלות על הסוס מיד אחרי שנפלת) כמובן יש מדרג לטראומות ואונס נמצא גבוה המדרג, יחד או לפחות קרוב, לטראומה בשדה הקרב. לא נחמד היה לו היה אפשרי להעלים בעזרת קצת כימיה את הטראומה מהזיכרון ולהמשיך בחיים כאילו לא היתה טראומה?
זו הדי

ספר מתח פסיכולוגי מיוחד במינו ומופלא בצורת כתיבתו כמעין יומן של הרופא המטפל באותה בת עשרה ג'ני קרמר שעברה אונס נוראי ביער הסמוך לבית בו בילתה במסיבה, היא פצועה גופנית ונפשית, תוך כדי הטראומה שעברה הומלץ לה לעבור טיפול תרופתי אשר ישכיח ממנה כל זיכרון לאונס שעברה.

הטיפול התרופתי אשר מוחק כל זיכרון ממוחה עדיין שולח איתותים שאי אפשר להתחמק מהם, אשר גורמים לה לרצות במותה.

וכאן נכנס אותו מספר, ד"ר

כשספר מתואר כ"מותחן" אתם מצפים שיהיה בו מתח, שלא תוכלו להניח את הספר מהיד ולפעמים אולי תרגישו את הנשימה שלכם נעצרת, או אולי פתאום תשימו לב שאתם מרפרפים מהר על הכתוב כדי להגיע למה שקורה בסוף, נכון? נכון. אז את כל זה ועוד לא תמצאו בספר הנוכחי שמתואר כמותחן. מה כן יהיה לנו פה? תיאור קשה של אונס הפותח את הספר ובהמשך דיאלוגים של מה שסיפרו כל המעורבים בפרשה (ההורים, החוקר, הנאנסת) למספר (שזה הפסיכאטר שט

כלום לא נשכח, ונדי <mark>ווקר</mark>
סוגה: מותחן פסיכולוגי (לא בטוח שהייתי מגדיר כך בעצמי)
במילה אחת: על ספת הפסיכיאטר
דירוג: 4 כוכבים

בקצרה: נערה בת חמש־עשרה מתגלה בשולי היער חבולה ומטושטשת לאחר שהותקפה בברוטליות ונאנסה. בבית־החולים מקבלת ג‘ני טיפול תרופתי שנוי במחלוקת שמוחק ממוחה את הזיכרונות מאותו לילה. אבל במשך החודשים הבאים, בעוד הפצעים בגופה מתאחים, מסתבר שלאובדן הזיכרון יש מחיר.
ד“ר אלן פורסטר, פ

זה מתחיל באונס של ילדה בת 15 אבל לא סובב רק סביב זה, יש המון התפתחויות, גילויים והפתעות, במיוחד בסוף. הספר מסופר מנקודת מבט של הפסיכיאטר, הילדה בהתחלה קיבלה תרופות כדי לשכוח את הזיכרון הטראומטי שהיה לה, האונס, היא מגיעה לפסיכיאטר כדי שיעזור לה להשיב את הזיכרון ולגלות מי הוא האונס באמצעות ריחות, מילים, קולות. ממליצה בחום!