ספרי YA (מישהו מכיר תרגום טוב לעברית של המושג הזה) אינם בד"כ כוס התה שלי, אז הגעתי לספר הזה עם ציפיות נמוכות ויצאתי עם הפתעה נעימה. אולי הקסם של הספר הוא שהגיבורה החכמה ורבת התושייה היא בת 12.5 ולא בשנות העשרה היותר מתקדמות ולכן ההתנהגות הילדותית והשתלטנית שלה נתפסת כמקסימה ולא כמעצבנת. מהצד השני, קשה יותר להשעות את חוסר האמון מהבגרות שלה.

כפי צפוי מ-YA, הגיבורה היא פחות או יותר, מה שיש, לטוב א

נהדר ומשובח.
כל כך כייף לקרוא - עושה מצב רוח טוב.

מכירים את האימרה הידועה "ספר הוא טוב כשאני רוצה להיות חברה של הסופרת"? אז הוא מתאר את הביקורת שלי על הספר הזה. זה מין סיפור שהעלילה שלו לא ממש חשובה, אבל היא מכניסה את הקוראת לתוך משפחה מסוימת שאני מאוד הזדהיתי איתה. הרומן כולו נכתב כביכול על ידי הבת המתבגרת, והיא מתארת את חייה עם אמה, עם אחיה, הכלבות והשכן. זה ספר שנכתב לגמרי בגובה העיניים, על משפחה אמריקאית שהייתי רוצה לחשוב שהיא טיפוסית. הבת רו