לא חשבתי שיהיו בי את הכוחות לקרוא את הספר הזה, ספר שנושאו הוא גסיסה ומוות. זו היתה המציאות שלי בשנה האחרונה. אבל כשהיד נשלחת מאליה למדף הספרים, וזה הספר הנבחר, אני מבינה שזה הספר שאני אקרא, וזו ההוכחה שהחיים הם הסיפור הכי טוב.

הסיפור הוא בדיוק כשמו. אלו ימיה האחרונים של ראביט הייז (שלא באמת קוראים לה ראביט, אבל כשתקראו את הספר הנפלא הזה, תגלו בעצמכם למה היא נקראת כך).
משפחת הייז מדבלין, אירלנ

ראביט הייז נכנסת להוספיס. יש לה עוד 9 ימים לחיות. 9 ימים יקרים אמנם של גסיסה אבל חיים. ב 384 עמודים מתוארים חייה של ראביט הייז מיום היוולדה עד יום מותה. בצבעים חיים, בהומור, בעצב כי ראביט הייז החד פעמית עומדת למות.

הסיפור הזה מיוחד בזכות דמויותיו המיוחדות. כשקראתי שאלתי את עצמי מאין נובעת הרגשת התקווה המלווה את הסיפור. היא נובעת מהמשפחה יוצאת הדופן המתוארת בו. הם אנשים רגילים, לא מיוחדים בשום

מכירים את תסמונת "צננת המזגנים הנפוצה"? זו מחלה שרווחת בעונות מעבר. התסמינים שלה הם אף דולף, דרכי נשימה חסומות ועמוסות ליחה ונזלת, כאבים בשרירים שלא ידעת שהם אפילו קיימים, ודייסה במקום מוח. אני מניחה שכולם מכירים את זה.חום, עייפות גדולה, ראש עמוס ורצון כללי למות. בזמני מצוקה כגון אלה יש לנקוט באמצעי חירום שכוללים המון טישו, אינסוף כוסות תה, כדורים בצבעים שונים, שמיכה עבה, גרביים, וחומר קריאה קליל.

ספר שמאד נהניתי לקרוא. אמנם הוא עצוב והסוף ידוע מראש אבל הוא כתוב נפלא והוא מעביר מסר חשוב: אין כמו משפחה! מומלץ מאד!

ראביט הייז, אישה חד הורית בת ארבעים, חולה בסרטן השד והיא בשלב סופני. היא מועברת להוספיס כדי להעביר את ימיה האחרונים תחת השגחה וקבלת משככי כאבים. המשפחה כל הזמן סביבה.
אמה ואביה עדיין לא מסוגלים לקבל את הבשורה ולכן ממשיכים לחפש טיפול שיבריא אותה. אחותה ואחיה נמצאים איתה הרבה. ב