"לא השקרים יהרגו אותך, אלא האמת."

אמת. מילה חזקה. כיף להשתמש בה. <mark>יו</mark>מרנית משהו, כן, ומלאת ביטחון בצדקת הדרך. במ<mark>יו</mark>חד כשהיא מ<mark>יו</mark>דעת. האמת. לאמור, אמת אחת ויחידה, אמת אחת ולא שתיים. האמת, רק האמת וכל האמת.
האמת? אני לא קונה את זה. יש לי אמיתות משלי.

"לא השקרים יהרגו אותך, אלא האמת."

זה לא מה שקורה, למען האמת. ב144 קומות אנשים מתים בגלל השקרים. שקרי הבסיס ואז שקרי הליבה, שקרים אלמנטריים ושקרי

ספר מקורי, שונה, מעניין ובעיקר מעורר מחשבה... כזה שהעסיק את מחשבותיי ימים רבים לאחר שסיימתי לקרוא אותו.
הספר מתאר דיסטופיה פוסט-אפוקליפטית המתרחשת כמה מאות שנים לאחר חורבן כדור הארץ בשואה גרעינית. עיקר העלילה מתרחשת בתוך מבנה תת-קרקעי גלילי בן 144 קומות שבו מתנהלים חייהם של השורדים במשך מאות שנים תחת "אמנה" קשוחה. המבנה החברתי-שלטוני הוא היררכי כאשר ההנהלה שוכנת בקומה העל<mark>יו</mark>נה ואילו מחלקות העבודה

רק כשהייתי בערך באמצע הספר, התבררה לי העובדה שהוא התחיל כסיפור קצר ברשת. משפורסם הסיפור ה<mark>יו</mark> פנ<mark>יו</mark>ת של קוראים שהתרשמו ממנו להמשכים, והאווי נענה לדרישת הקהל. הוא הוסיף לספר פרקים, עיבה קצת את הרקע, והפך את הסיפור המרשים שלו לפרק הראשון בספר. לזכותו של האווי ייאמר, שלא הרגשתי בתפרים של הסיפור, ולו לא הייתי <mark>יו</mark>דעת את זה, הייתי מתייחסת אל<mark>יו</mark> כאל ספר רגיל, בזכות הכתיבה הטובה, העלילה ההומוגנית והמסרים המתאי

****





ת'כלס, לא ממש ידעתי למה אני נכנס. מהכותרת הבומבסטית ("לא השקרים יהרגו אותך, אלא האמת") ציפיתי לסוג של דיסטופיה קלילה יחסית, אינפנטילית אפילו, בסגנון של "משחקי הרעב". משהו שיעביר לי את הכיפור הזה בלי להתרכז בכאב ראש הרגיל של הצום. את חשבון הנפש שלי אני עושה כמעט כל <mark>יו</mark>ם, אז בכיפור אני אולי צם, אבל מעדיף לברוח קצת, בין השאר כי מתאפשר לי. "בואו ילדים, אל תפריעו לאבא" זה משפט שיכול להיש

משום מה חשבתי שהוא ספר נוער.
דיסטופיה, נו... העולם רעיל, שארית האנושות חיה מתחת האדמה ב"ממגורה" גדולה, מרידות, שקרים... ספרים כאלה, נו. אתם מכירים אותם.
הופתעתי כבר בעמוד הראשון. הכתיבה היתה... כבדה <mark>יו</mark>תר. יפה <mark>יו</mark>תר.
לא השפה הפונקצ<mark>יו</mark>נלית, הרדודה, שמוצאים בדרך כלל בספרי דיסטופיה-לנוער. ספרים כאלה נזקקים לדימויים רק כשהם מגיעים לתאר את שיערה המנצנץ ועיניה החטובות או משהו.
(לא שאני חושבת שספרי נוער

אם לסכם בקצרה - דיסטופיה אופטימית.
144 הקומות מרכיבות את הממגורה - מבנה מבוצר ומוגן הקבור עמוק מתחת לפני האדמה ומגן על <mark>יו</mark>שב<mark>יו</mark> מפני החוץ - עולם חרב ומורעל שבני אדם אינם יכולים לשרוד בו. מאות <mark>יו</mark>שבי הממגורה מחולקים לקומות השונות ולכל אחד מהם יש תפקיד ומקצוע שהוא מזוהה עמו. עמל רב וזהירות אפשרו את הק<mark>יו</mark>ם בממגורה במהלך מאות שנים. אפשר לראות את החוץ המאיים רק מן הקומה העל<mark>יו</mark>נה - משם משתקף עולם אפור ואפלו

ספר מדע בד<mark>יו</mark>ני עתידני ואפוקליפטי.
הסיפור מתרחש במבנה תת קרקעי, מבנה שבו 144 קומות והוא מכיל אולי אלפי אנשים (או <mark>יו</mark>תר) ובעצם עולם שלם.
מחוץ למבנה נמצא העולם שבחוץ, עולם רעיל שאין אפשרות לצאת אל<mark>יו</mark> ולשרוד בו. הקשר היחיד לשממה שבחוץ הוא חיישנים או מצלמות שמקרינים את השממה לחלון/מסך בקומה העל<mark>יו</mark>נה במבנה.
הספר מתאר חברה עם חוקים וכללים, היררכיה ויחסים בין אנשים וקבוצות. בין השריף ואנשי החוק, אנשי מחל

נתקלתי בעותק הדיגיטלי של הספר בקינדל בשם Wool כאשר הספר הראשון בסדרה (צמר) היה בחינם. לאחר מכן שילמתי על השני וקראתי אותו ונעצרתי שם.
כ<mark>יו</mark>ון שהספר הראשון הדיגיטלי לא עלה לי והוא לא רע, נתתי לו 5 כוכבים בקינדל. אבל, אם הייתי קונה אותו, כנראה היה מקבל 3 כוכבים. הספר השני לא שווה קריאה.

לא ברור לי האם 144 קומות הוא חיבור של כל ספרי Wool הדיגיטליים או רק הראשון, כך שאינני <mark>יו</mark>דע האם קראתי את כולו. לכ