אינני מרבה בכתיבת ביקורות.
ראשית, כפי שכתוב "השמר לך מעשות ביקורות הרבה" וגם "סייג לחוכמה שתיקה" וחוץ מזה אני עצלן.

בדרך כלל אני מבקר ספרים נידחים, שאולי יתמזל מזלם ואיזה קורא רחמן יושיט להם יד לפני שישקעו בתהום האפלה שבעיבורה של צומת ספרים. אני אוהב ספרים שכמעט איש אינו קורא, ולמען האמת הם אינם מגיעים כלל לצומת, הם נעצרים בחריקת בלמים אי שם בתחילת השביל ולא מגיעים לארץ המובטחת.
מה לעשות? אנ

מה אני יודעת על פינלנד? לא הרבה, האמת. אני יודעת שהיא בצפון אירופה. שהיא גובלת עם רוסיה. שיש כאלה שסופרים אותה עם מדינות סקנדינביה. שקר שם. מאוד אפילו. ושהאנשים בה מדברים בשפה מוזרה, שנתנה לטולקין את ההשראה לשפה שבה מדברים האלפים בספרים שלו. חוץ מזה אני לא יודעת הרבה דברים על המדינה הזאת. אין לי מושג, למשל, אם סופרים פינים נעזרים בסוכן ספרותי בניסיון לשווק את כתבי היד שלהם להוצאות לאור, או שלא. אנ

שתיקה רועמת – לתת מילים למה שאי אפשר
בסוף השבוע קראתי את ספרו של <mark>יאן קוסטין וגנר</mark>, הסופר הגרמני-הפיני המצליח "השתיקה", לא קראתי את ספרו הקודם שהתפרסם בארץ "ירח קפוא" ואני בהחלט מתכוונת להשיג אותו.
שם הספר מרמז לשתיקתו המתמשכת של אחד מגיבורי הספר, אבל יש בו גם רמז לסגנון ולכתיבה. ההתרחשויות בספר הן פנימיות, מהורהרות, נדמה שלא הרבה קורה מעל פני השטח, אבל הרבה קורה בפנים בתוך נפשן של הדמויות ובדמיו

הספר נפתח בתיאור פשע האכזרי שבוצע בטורקו בפינלנד בשנת 1974, עלילת הספר היא חקירת המשטרה של רצח והיעלמות ילדה. הסיפור נפתח בתיאור המקרה שהוא מזוויע מצמרר ואכזרי וכמו בוקס בבטן. בהמשך הספר מתואר אירוע דומה שהתרחש באותו מקום עם מאפיינים דומים , כעבור 30 שנה ,אך ללא מציאת גופה.
הקורא מתוודע למבצע הפשע כבר מתחילת הספר ,אך עוקב, האם השוטרים יגיעו ויאתרו את הפושע.
העלילה מסקרנת ונקראת במהירות, היתה

כידוע לכם קהל נכבד אינני דברן גדול, אבל לשתוק אני יודע מצוין (ואפילו בכמה שפות) ולכן כבר הכותרת של ספר זה מצאה חן בעיני "השתיקה".
וכבר אמרו חכמינו, מילה בסלע, ללמדך שכל מי שמכביר במילים שלא לצורך, מייד זורקים עליו חצץ, אבנים ואפילו סלעים ר"ל עד שירד מהדוכן וישתוק, שנאמר משתוקא בתרין ואידך זיל גמור.
כמובן שמדובר במעשה פשע סקנדינעבי, בעוונותינו המרובים, שהיום אם נעשה מעשה פשע בספרים, הרי הוא נעשה

המלך הוא ערום (למרות הקיפאון).
כמה פעמים במהלך חייכם נחשפתם ליצירה אומנותית: תמונה, פסל, סרט, הצגה, מיצג, ותהיתם האם הבעייה טמונה בכם או בחוסר ההבנה שלכם בהערכתה של יצירה גדולה?

ירח קפוא דומה קצת ליצירה יומרנית אולטרה אומנותית. כזאת שהייתם רוצים מאוד לאהוב. אבל לא בטוח שתוכלו.

לכאורה מדובר בספר מתח. מהן ההוכחות? 1. על הכריכה כתובה המילה "מתח". 2. על הכריכה גם מצוטטת איזו ביקורת המתארת את ה

לקוסטין-<mark>וגנר</mark> יש גישה משלו לכתיבת "רומנים בלשיים": בדומה ל"ירח קפוא", הקורא מתוודע לאחד מהפשעים כבר בהתחלה – למעשה הספר מתחיל בכך – כך שאלמנט ההפתעה באשר לזהותו של מבצע הפשע הראשון אינה קיימת מלכתחילה. קוסטינר מעדיף לבנות את העלילה משתי נקודות שונות במרחב העלילה: – האחת – זו המייצגת את מבצע הפשע והשניה - את ידו הארוכה של החוק. בדומה מאד לעלילה ב"ירח קפוא", שתי עלילות אלה מתקרבות זו לזו בשעה שהמשט

איפה ג'ק ריצ'ר? מישהו עם מהלכים אצלו יכול לקרוא לו לחמם את הגיזרה שם בפינלנד? קצת יריות, רימוני רסס, אגרופים פה ושם? אני יודעת שריצ'ר נעלב ממני אחרי הביקורת האחרונה, אבל לפי המסנגרים עליו יש לו לב ענק אז אולי יש סיכוי שהוא יחלץ לעזרתי ויפשיר את ליבי שקפא אחרי הקריאה של "ירח קפוא".

כל כך ק...ר...ר הספר הזה. קר וקפוא ומדכא. העלילה מתרחשת בפינלנד הקפואה. להגיד "עלילה" זה אולי קצת מוגזם כי לא קורה

הספר נפתח בתיאור מותה של סאנה, אשתו של הבלש הצעיר קימו יואנטה, איש יחידת חקירות הרצח של משטרת טורקו בפינלנד. התיאור רגיש ונוגע ללב. קימו השבור וההמום מנסה להשקיע את עצמו בעבודת המשטרה.

בעל חוזר לביתו לאחר היעדרות של שבוע ומוצא את גופתה של אשתו. קימו מעורב בחקירה ונראה שהוא מוצא בחקירה משמעויות מיוחדות.

בסיפור העצוב והמהורהר הזה מתוארים זה לצד זה החקירה של הרצח הזה והבאים אחריו, השלבים הראשו