כילד פגשתי באקראי ברחוב את אולגה (שם אמיתי), פסעה מולי אישה גדולה, נואשת ואבודה שחיפשה מחסה זמני. סדרתי לה חדר בבייתנו בו היא גרה זמן מה, ושם הבטתי בה לא פעם בהערצה, באופן שבו היא ישבה מול כן הציור, משכה מכחולים בתנועות גדולות וחזקות, בעיניה הבורקות שהיו נעוצות בריכוז בבד הקנבס, בצבעים ובמרקמים מלאי החיות שיצרה, ובצורות המתבהרות ונמוגות אחת אל תוך רעותה שהתהוו בהדרגה בתהליך היצירה.

מאולגה למדת

"רבה הדאגה לתמונות ופסלים
ואוצרות אמנות פן יופצצו.
אך אוצרות אמנות של ראשי עוללים
אל קירות וכבישים ירוצצו" (נתן אלתרמן, 1953)

לפי הערכות, יותר ממאה אלף יצירות אמנות נגזלו מבתיהן של משפחות יהודיות, בשנות מלה"ע השנייה, ע"י הצבא הנאצי, באירופה. עיקר מעשי הגזל האמנותי הללו אירעו בגרמניה, אוסטריה, גם שבדיה. רבות מהיצירות התגלגלו לידיים זרות, חלקן למוזאונים.

לאחר איחוד הגרמניות בשנת 1990, נכתבו

ביקורת זאת מוקדשת לזכרו של Dec.1919-July 1981)Juchen Traube) .
היכרתי את קרין אישתי בספטמבר 1982, כמה חודשים בודדים לאחר פטירת אביה.
לאחר שנשאנו, היא ספרה לי את סיפור משפחתה, סיפור של משפחה יהודיה מתבוללת בברלין, שם נולד אביה ושלושת אחיו.
סבה של קרין , היה צאצא למשפחה יהודיה או כמו שהם עצמם קראו לזה ״גרמני בן דת משה״.
סבה של קרין היה איש עסקים מצליח, ומשפחת טראוב חיה באושר ובשלווה בפרפריה של

מקסים!!!!
זהו סיפור עיתונאי העוקב אחר משפחת אצולה יהודית אוסטרית ויצירת אומנות אחת הקשורות זו בזו.
זהו גם סיפורו של גוסטב קלימט, צייר אוסטרי מחונן אך שנוי במחלוקת.
וזהו בעיקר סיפור עיתונאי שעוסק במעורבותה של אוסטריה בגזל יצירות האומנות של יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה.

העיתונאי טרומן קפוטה בספרו "בדם קר" הביא את סיפור פשעם של שני רוצחי משפחה אחת, אן-מרי <mark>אוקונור</mark>, מביאה תחקיר עיתונאי מפורט

הספר הדוקומטרי הטוב ביותר שקראתי עד היום.
מדוע דוקומנטרי? מאחר ויש בו עובדות מוצקות לאורכו ולרוחבו, החל מהגירת יהודים לווינה ממדינות כמו ליטא ופולין, משפחות ידועות בהיסטוריה של וינה לפני עליית הנאצים, צייר ידוע - גוסטב קלימט - קורותיו וקורות ציוריו מאז שצייר אותם בעודו חי, דרך קורותיהם בזמן השלטון הנאצי באוסטריה בכלל ובווינה בפרט, והסוף המפתיע שהתרחש בשנות ה-2000, ממש לא מזמן.
אסור לגלות את הסו

מסתבר שיש לי את הספר הזה שנים ורק השנה זכיתי לקרוא אותו, אחרי המלצתה של אימי. הספר הוא ספר מאוד ייחודי הוא לא כתוב בצורה עלילתית, אלא בצורה היסטורית. על סיפורה של תמונה וסיפורה המשפחתי של בלוך- באוואר סביב התמונה וסביב גוסטב קלימט. סיפור על בחורה בשם אדלה יהודיה עשירה באוסטריה חובבת אומנות שיום אחד מחליטה להיות מושא לראווה לציורים של גוסטב קלימט, והיא זוכה להיות כוכבת הציור הנקרא ''אישה בזהב''

וינה תוססת, חיה, מאירה ומאתגרת בספר המקסים הזה, שמקים לתחייה שמות, תמונות ואירועים.
הספר, עפ"י כריכתו , מספר את גלגולה של תמונה שצוירה בתחילת המאה. דיוקנה של אדלה בלוך באואר, יהודיה עשירה מוינה.
הצייר, גוסטב קלימט, צייר מתחיל בשנים אלו, שעלה לגדולה.
אולם הספר לא עוצר בצייר ובמודל שלו. הוא פורש לפנינו עיר ותרבות בתקופת הזוהר. החיים כפי שכולנו חולמים עליהם...
יכולתי להרגיש את עצמי פוסעת מרחפת ב

ספר על חיים של משפחה יהודית בורגנית בוינה שבין סוף המאה התשע עשרה ועד תום מלחמת העולם השניה.
ההמשך הוא השתלשלות המאורעות שלאחר המלחמה והנסיון להחזרת הרכוש שנגנב על ידי הנאצים וגולגל למוזיאונים, אספני עתיקות ושאר "בעלי ענין".
איזכור קורותיה של הקהילה הוינאית היהודית, והדמויות הבולטות בה , זיגמונד פרויד, קוקושקה, הדה גבלר ואחרים.
ולבסוף האמן גוסטב קלימט שפרץ דרך באומנות וביניהם התמונה האישה בזהב

ספר עוצר נשימה,פנינה ענקית! ותענוג תענוג תענוג לקריאה... אן מארי אוקונר שוזרת את ההיסטוריה הוינאית מנקודת המבט היהודית ומזכירה אייקונים כמו קלימט, פרויד, הרצל,מארק טווין , הקיסר פרנץ יוזף והקיסרית סיסי.. ועוד ועוד הכל כתוב בצורה מרתקת ומעשירת ידע. למי שמתעניין בויינה של פעם, באומנות, תרבות ,היסטוריה ובמקומם של היהודים כחלק מיצירת התרבות הזו...יש לציין שזו האווירה המרקדת ברקע ההתחלתי של הספר, אך בש