מה אני יודעת על דרום קוריאה? ככה, בשליפה. בלי גוגל.
מתברר שהרבה פחות ממה שאני יודעת על צפון קוריאה



1. שזו מדינה במזרח אסיה שבירתה סיאול.
2. שהיא השכנה מדרום של צפון קוריאה.
3. שיחסי השכנות של הקוריאות הם לא איי איי איי.
4. שלשם שינוי, הצפוניים הם החבר'ה הרעים והדרומיים הם החבר'ה הטובים.
5. שמזכ"ל האו"ם באן קי מון הוא האישיות הדרום קוריאנית המפורסמת והמצליחה ביותר אי פעם.
6. ששמו הוא

בניגוד לכל הסקירות שלי שאני מתייחסת לכריכה בסוף הסקירה, הפעם – בחרתי להתייחס לכריכה כבר בהתחלה. כריכה ורודה עטורה בענפים פורחים של אופטימיות. אבל... צורפו שלושה כלובים: אחד ריק- מה הוא מסמל? עוד כלוב ריק שלעברו מתכוונת להיכנס ציפור ובכלוב השלישי והעליון ציפור בתוך הכלוב עם דלת פתוחה – האם היא ממתינה למישהו? האם היא עורגת לחופש? האם היא רוצה לנוס מהכלוב אל העולם החיצוני? האם גם לנו, בני התמותה

אחותי אמרה "ספר מטלטל" וזו המילה הכי טובה לתאר אותו.
בכתיבה עדינה בלי התלהמות ותאורים גרנדיוזים נחשפות טרגדיות איומות,זה לא יהיה ספויילר אם אספר כי אמא נעלמה וכעת ילדיה ובעלה מנסים לחפש אותה,
הסיפור מוצג מארבע נקודות ראות שונות כשבכל פעם הדובר משתנה .הבת הבכורה הבן הבכור הבעל ו...האמא.הסופרת נוקטת שפה חריגה ומשתמשת בגוף שני נוכח (את,אתה)מה שגורם לנו לקחת צעד קטן אחורה ולחשוב ,כי אם הגיבור הוא לא

"בבקשה תשגיחי על אמא"
<mark>קיונג סוק שין</mark>


ספר מרגש, המקלף בכל פרק שכבה מדמותה של הגיבורה עד שלבסוף מתגלה לקורא דמות אמא מיוחדת. הספר פותח בהעלמותה הפתאומית של אמא קוריאנית מבוגרת בשם פארק סו ניו , שהולכת לאבוד בתחנת רכבת מרכזית ולא משאירה עקבות. כל העלמות פתאומית מחיינו של דמות שהייתה תמיד ברקע כדבר קבוע המובן מאליו כמו חלק מגופנו שדווקא אי תפקודם או כריתתם הפתאומית מעניקה להם מעמד

לפעמים יש ספרים שמוציאים ממני את "הקצר ולעיניין" שבי... זה אחד מהם




מה אהבתי בספר?
*את סיגנון הכתיבה המיוחד, בגוף שני. הוא, את, אתם. מאוד מיוחד.
*את האווירה הקוריאנית. מן אווירה מסורתית, אקזוטית, רגועה ומנומסת ואלגנטית ופשוטה ויפה.

מה לא אהבתי בספר?
*את זה שמדובר בספר זיכרונות. בי הזיכרונות על האם הנעדרת לא הצליחו לגעת.
*הרבה מהזיכרונות עוסקים באוכל - את המוח שלי זה שיעמם, דווקא את

בייביסיטר זה עניין מסובך.
קודם כל, למצוא אחת.
ועוד אחת שאפשר לסמוך עליה.
ועוד אחת שהילדים יסתדרו איתה.
ויסכימו להישאר איתה. לבד.
יודעים מה, עזבו. נישאר כבר בבית... נכין קפה וסלט כאן, מה יש, מי אמר שחייבים לצאת לבית קפה?

אז לפעמים אני מתקשרת לאמא שלי ושואלת אם היא יכולה לבוא לשמור על הילדים.
טוב, לא בשביל בית קפה... אבל כשיש משהו חשוב שצריך לצאת אליו, או כשיש ילד חולה והיא במקרה בבית באותו

אנחנו בדרך כלל לוקחים את החיים כמובן מאליו,ובמיוחד האנשים הכי קרובים אלינו.
בספר בבקשה תשמרי על אמא,מוכיח כמה אנחנו באמת כאלה,שלא
מערכים את היקרים ללבנו,מבחינת נתינה, וויתור.
הספר מספר על אמא שהולכת לאיבוד בתחנת הרכבת,ילדיה ובעלה
מתחילים לחפש אותה,ואז מתחילים כל אחד לספר לשני כמה אמא שלהם,נילחמה כל חייה על מנת לתת להם ,תמורת כלום.
איך קיבלה את הדברים הקשים בחייה מבלי לתלונן,ובחיים לא ביקשה עז

אישה פשוטה מכפר רחוק בקוריאה מגדלת ארבעה ילדים. היא לא יודעת קרוא וכתוב- אבל יודעת לחשב היטב את צריכת המזון של המשפחה. היא לא למדה בבית הספר אך מוכנה למכור את תכשיטיה על מנת שבתה תמשיך ללמוד. זוהי האמא במרכזה של העלילה. גורם להעריך מחדש את משמעותה של אמא בחיינו. הכתיבה ציורית ומרגשת. ספר מומלץ...

באיזה שהוא שלב חשבתי לקרוא את הספר בקוריאנית אבל הבנתי שאני עוד רחוקה מזה מרחק של שנים, אז קניתי את הספר בעברית.

מתי יצא לכם לקרוא ספר של סופר קוריאני?
תשעים ותשעה אחוז יענו לעולם לא.

מציאות החיים בקוריאה רחוקה אלפי שנות אור מהמציאות שאנו מכירים, נדמה לי שאם הייתי קוראת את הספר הזה לפני כ-4 שנים הייתי המומה, מרגישה שאני קוראת משהו שונה ומיוחד, לא קראתי ביקורות על הספר אבל אני מאמינה שאלו