הספר הזה נופל בין הכיסאות .אל מי הוא מיועד ? לקהל קוראים מבוגרים ? או לקהל קוראים בגיל ההתבגרות ?

גיבורת הסיפור - אלסנדרה בת ה-17 מאבדת את אמה לאחר מחלת סרטן-שד ממושכת ונשארת בבית עם סבתה האבלה,וזוהי כל המשפחה הגרעינית שנשארה לה .אלסנדרה חוזרת לבית הספר, מות אמה מבגר אותה במהירות, השיחות בכיתה מייגעות אותה,תפלות ומשעממות, ומבטיהן החומלים של חברותיה בלתי נסבלים. הכל בעיניה, חסר משמעות. היא מבק

מה עושה אדם המאבד אדם אהוב? יש דברים שמצפים מהאבל לעשות: הוא צריך להתאבל, להיות עצוב, לאפשר לאחרים לנחם אותו ולהגיד דברים כמו "החיים נמשכים" או "זה מה שהיא היתה רוצה שתעשי" יש דברים אחרים שהאבל עושה, ואף אחד לא יודע: לכעוס - על מי שנטש אותו ועל כל העולם, לעשות "שטויות מסוכנות" להרוס דברים שהיו חשובים לו לפני שהפך שכול. אלסנדרה בת השבע עשרה שאיבדה את אמא שלה, כועסת, הורסת ומנסה להפוך את העולם המוכר

להסביר רגש זה כמו להסביר צבע לאדם עיוור. ובכל זאת, אף פעם לא קראתי סיפור שמתאר רגשות בצורה מדויקת כל כך. כן, אני יודעת שזה בסך הכל סיפור התבגרות על נערה באיטליה. אבל נכנסתם פעם לנערה בת 17 לראש? נערה שרוטה, לא החלטית, אבל מפוצצת כל כך ברגש ובכמיהה לאהבה והשתייכות? נכנסתם פעם ללב שלה? יש כאן מישהי שעומדת מולכם ומעניקה לכם מפתח, חד פעמי, למגירות הלב שלה. אין לי מילים בכלל לתאר את החוויה הזו. אני באמ

המקום שאני עובדת בו נמצא במבנה של בית ספר תיכון. יש משהו בהליכה במסדרונות כאלה שמעורר מחשבות על האופן שבו חולף הזמן. משנה לשנה התלמידים, כך נראה, נעשים צעירים יותר, הבגדים שהם לובשים מוזרים יותר, והצבעים בשיער שלהם חדים יותר. ההליכה במסדרונות מעוררת גם שאלות על ההבדלים ואמירות זקנות נרגנות על מה היה "בזמני" ומה לא. בעיקר לא. הילדים שלי מתקשים להאמין, אבל בזמני לא היה לנו אינטרנט. אמנם היה מחשב בבי

רוצו לספריות! לחנויות הספרים! אסור לפספס ספר כ''כ מרתק! לכאורה סיפור קלאסי על היתומה שמתאהבת באדם הכי לא צפוי...אבל! זהו ספר מקסים. מלא עומקים. מתאר ברגישות ובנחישות את ההתמודדות של תלמידת י''ב עם השכול , החיים, האהבה החברות וחיים תחת פחד תמידי אם זה המוות, העיניים של האנשים, הדידות או אונס.
מומלץ בחום. אחד הספרים הטובים של השנה!