<mark>רוברטו בולניו</mark>
קמע
את הספר הזה קיבלתי היום בצהריים וקראתי הלילה.
בולניו כתב פה רומן קצר בו הגיבורה היא אאוקסיליו לקוטור משוררת אורוגוואית בגיל העמידה. משוררת שזכתה ברבות הימים בכינוי "אם השירה המקסיקנית.
הספר מתאר את החיים במקסיקו ובאמריקה הלטינית. חיים שהם לעתים מאוד קשים בהם אנשים חיים במשטרים חשוכים ומשלמים בחייהם על האמת שהם אומרים. מוזכרים בעלילה הרבה משוררים וסופרים רובם דרום אמריקאים חלק

זהו קובץ סיפורים קצרים של <mark>רוברטו בולניו</mark> והספר הראשון שאני קורא מפרי עטו. בעיקרון רוב הסיפורים כתובים על דמויות מהשוליים של החברה או כאלו שהדרדרו לשוליים הללו ובולניו מאיר אותם באור אנושי. דוגמה מצוינת לכך ניתן לקרוא בסיפור "ג'ואנה סילבסטרי", כוכבת פורנו שמגיעה לארה"ב לצילומים ומבקרת את חברה משכבר הימים (והסרטים) ג'ק הולמס שחולה וגווע בביתו. אמנם הסופר לא מציין זאת במפורש אבל ברור שהכוונה לג'ון הול

זה ספר שטלטל אותי, לא בכיוון מסוים אלא טלטלה אקראית, כזו שזורקת אותך בו זמנית למספר כיוונים ואתה מבין שאין טעם לנסות לפתח אוריינטציה, כי תכף ממילא לא תהיה שם.
ומאד נעים היה להתמסר לטלטלה הזו. נעים היא אולי לא המילה המתאימה ביותר. זה היה בעיקר מהנה. מאד מאד מהנה.

הספר עוקב אחרי חבורה של צעירים, משוררים ניהיליסטים מזרם שולי בשירה המקסיקנית. אני מניחה שמי שמתעניין בשירה דרום אמריקאית ימצא בכך ענ

קשה,קשה לכתוב על הספר הזה ביקורת. הספר הזה מאגד 57 סיפורים של <mark>רוברטו בולניו</mark>. אני כבר חודשים קורא את הסיפורים האלה בין ספרים אחרים. קשה מאוד לקרוא אותם ברצף אחד. נכנעתי אחרי בערך 40 סיפורים ושמתי אותו בצד. הנושאים של הסיפורים מגוונים, רובם בקול ראשון - קולו של המחבר. קראתי את ספריו הקודמים העלילתיים הארוכים מאוד (גם זה לא סובל מקוצר יריעה - 592 עמודים). יש הבדל רב בין עלילה לבין סיפוריו הקצרים שבחל

בכדי להתחיל את הספר הזה צריך הרבה אומץ. כדי להמשיך עם הספר הזה צריך הרבה זמן פנוי. כדי לסיים את הספר הזה צריך הרבה יוהרה.
2666 של רוברט בולוניו הוא אוסף של חמישה ספרים שאוחדו להם יחדיו עם חוט מקשר רופף למדי שיש מי שיאמרו שהוא הכרחי והוא את האוסף המשונה הזה לקוהרנטי ואחיד. אני חייב לגלות רמז קטנטן לא על העלילה אלא על הדרך- אין קתרזיס. בספר הזה מרקו לא יימצא את אמא שלו וסינדרלה לא תמצא את הנסיך של

#
הגעתי עד עמוד 94 מתוך 147 עמודים בספרון הזה, איבדתי את הריכוז, השתעממתי ונטשתי.

147 עמודים של מונולוג (?) של כומר זקן, חובב ספרות וחובב ביקורות. אין פה פרקים, אין פה פיסקאות. יש נקודות ופסיקים (נודה על חסדים קטנים. אלה הכרחיים אך לא מספיקים) הוא מדבר באופן אסוציאטיבי בלי להפסיק כדי לנשום. רוב האיזכורים שלו, הנוגעים לתרבות ולהיסטוריה הצ'ליאנית, אינם מוכרים לי, לצערי, ואינם מעניינים אותי במיו

לא קל לתאר את "נוקטורנו בצ'ילה". האמת, זה ספר מאוד קשה לתאר, גם בגלל שזה בעצם נובלה וגם כי זה אוסף קצת הזוי של סיפורים וזיכרונות של כומר מבקר ספרים לפני מותו. לכן התיאור הטוב ביותר שאוכל לצרף לספרו של <mark>רוברטו בולניו</mark> זה "מוזר אבל די טוב".

חשוב לי להדגיש כי לא נראה לי שהבנתי את הכל. "נוקטורנו בצ'ילה", די כמו ספרו האחר של בולניו שקראתי ("כוכב רחוק"), הוא ספר עמוס, קשה ומסורבל. יש בו הרבה פוליטיקת צ

באופן מוזר , הדבר הראשון שרציתי לעשות בסוף 888 העמודים של הספר הזה היה להתחיל אותו מהתחלה ולזה מצטרפת תחושה של "אל תלך ".
אני לא יודע אם זה בגלל שבדרכו המשונה הוא בנוי מהסוף להתחלה או כמו נחש שנושך את זנבו או בגלל הפתאומיות שבה הוא מסתיים.
זהו ספרו האחרון של <mark>בולניו</mark> והראשון שאני קורא. <mark>בולניו</mark> המתין להשתלת כבד בזמן שכתב את הספר ולא זכה לראות אותו יוצא לאור . התכנון שלו היה להוציא חמישה ספרים שמתכת

אפשר לומר שבעיה אחת ב"כוכב רחוק" היא העובדה שאחרי רק כמה חודשים בקושי זכרתי כלום מהספר... סימן רע. אחרי שנה, לא נשאר כלום. אולי תמונה אחת מתוך הספר הקצר הזה. זהו.

אי אפשר לסכם את "כוכב רחוק", כנראה כי אין כל כך סיפור. הספר זורם לפי כתביה מעניינת והעובדה שהספר קצר ומושך. יש משהו בכתיבה של <mark>רוברטו בולניו</mark> - התעניינתי מאוד לראות מה יקרה (כשבסוף... לא הרבה קרה). רציתי להבין איך הכול מתקשר... אבל בסוף