המוח הוא האיבר הכי מסקרן, מפחיד ומתעתע. הוא כל מה שאנחנו: ידיעות ודעות, זיכרונות וחלומות, אהבה ומה שאנחנו קוראים לו "נפש". נכון שאנחנו מחלקים גם לאיברים אחרים קרדיט. הלב, למשל, אחראי בעינינו על אהבה וחיבה, הכליות - לפחות בתנ"ך - היו אחראיות על המוסר. אבל האמת היא שהמוח הוא הבוס הגדול. הוא הגורם למכונה המופלאה לפעול או להפסיק. הוא זה שאם הוא מת - האדם יוכרז כמת אפילו אם אבריו האחרים יכולים להמשיך ל

קשה לקריאה אבל שווה כל דקה שמשקיעים בו. העלילה יוצאת דופן. עגורים ונהר הפראט בנברסקה, תושבי העיירה הקטנה ותרבות הצעירים שם, כרישי נדל"ן שחומדים פיסות קרקע בלי להתחשב באוצרות הטבע הנדירים, ובמיוחד, מקום הקינון של עגורים נודדים, נדידה שמגיעה לשיאה בחודשי פברואר מרץ ומושכת צפרים רבים לחזות במתרחש. אם אחד ממוקדי העלילה הוא הטבע והמאבק על שמירתו כמות שהוא, מוקד נוסף הוא פרטים מדהימים על תפקוד המוח, מפג

(איזו התרגשות, ראשונה לכתוב ביקורת על הספר. לא קרה לי מאז "קיצור תולדות האנושות").

מכל שלל התחומים של העולם המדעי-אקדמי, פסיכולוגיה היא בלי ספק הנושא המועדף על כותבי רומנים למיניהם, ובהתאם לטרנד האחרון, פגיעות ראש למיניהן מככבות במיוחד. בשנים האחרונות לא רק קראתי המוני ספרים שהנושא הזה תפס בהם מקום מרכזי, אלא גם עשיתי תואר בפסיכולוגיה שלימוד אותי קצת יותר לעניין ולעומק על כל התחום הבאמת מרתק הז