הנה, תראו עד כמה אמנויות הקולנוע והספרות דומות זו לזו. איכשהו, במהלך שיחה שערכתי עם חבר השתרבב צמד המילים נערי הכרך בהערכה רבה ובהתלהבות. כאחד שלא מפספס שום אזכור לסוגה תרבותית, ותמיד מחפש את היצירה הגדולה הבאה, מיד רצתי לחפש את הכותר הנ"ל. אך מסתבר שחיפשתי במקום הלא נכון. כשהגעתי הביתה עם עותק של הרומן "נערי הכרך" מאת <mark>ס"א הינטון</mark>, נתקלתי באדישות מצד בני משפחתי כשהצגתי להם את הספר, מה שהפליא אותי ל

זהו הסיפור של נער בן 15 יתום מהורים בשם פוני בוי. הוא גדל בחסות האחים הגדולים שלו סודה פופ ודארי. שלושת האחים הם ילדים מהמעמד הנמוך, נוער שוליים המכונים "גריזרים". מאידך יש את ה"סוצים" ילדים עשירים ומפונקים. המלחמה בין הגריזים והסוצים מסלימה בלילה אחד בו קורית תפנית משמעותית שמאלצת את פוני בוי וחברו ג'וני לברוח. פוני וג'וני ילדים רגישים ונבונים שפשוט נולדו בצד הלא נכון של המתרס. במהלך המסע שלהם הם

לעיתים רחוקות סרט יותר טוב מספר המקור, זאת אחת הפעמים.
וגם לא מדובר בסרט ענק (לטעמי) אזי אתם מבינים שלא ביצירה מופלאה עסקינן, אלא בספר די ילדותי ונאיבי, על פערים חברתיים, מאבק מעמדות, ואלימות מיותרת.

אבל בכל זאת, זהו לא בזבוז זמן מוחלט משתי סיבות:

האחת נוסטלגית.
שטיפת המוח האמריקאית, גורמת לי להכיר בתמונות, ספרים וסרטים, את ארה"ב של שנות ה-50-60-70 יותר מאת ישראל של אותן שנים.
אולי זה העי

התחלתי לקרוא את הספר והוקסמתי.
ספר הכתוב במינון הנכון,מצביע על הנושאים והבעיות של נוער שוליים מול נוער שבע ומדושן אבל רעב לתשומת לב.
העלילה היא פשוטה יחסית ומכאן יופיה.
גם הספר אינו עבה והורס את כל העצים בברזיל.
רק לאחר מכן גיליתי כי הספר והסרט אינם חדשים וכל מה שזה עשה לי הוא לחפש את הסרט כדי לראותו.
התרגום מצויין, מודרני במינון הנכון ואינו גולש לביטויים קיצוניים.
איני רוצה לקלקל לכם את חוו

ספר שלא ברור מדוע לא תורגם עד כה בארץ למרות שיצא כבר בסוף שנות ה 60 בארה"ב והיה רב מכר לאורך השנים במיוחד בקרב בני נוער. הסופרת s.e. hinton היא סוג של דבורה עומר / גלילה רון פדר של האמריקאים בעיקר בני הנוער . בשנות ה 80 הוסרטו על פי ספריה ארבעה סרטים ( טקס , ראסטי ג'ימס , נערי הכרך ו that was then this is now)עם מיטב כוכבי הנוער דאז ( מאט דילון,ניקולס קייג,כריס פן,מיקי רורק,ראלף מאציו,אמיליו אסטבז

חברים יקרים, ברוך הבא לשנות ה60!
השנים שבהם גם אם היית מתגפף, מתכרבל ואומר לבנים שאתה אוהב אותם - לא היית הומו.
סליחה, אני מתנצלת, זה לא במקום. ממש מכליל מצדי להגיד שכל בן שמתגפף ומפגין חיבה הוא הומו.
למקרה שתהיתם, "כרך" זה עיר גדולה. אני לא ידעתי את זה, אבל אני לא יודעת הרבה דברים. אני בת 14, מה אני יודעת בכלל?
אוף כל הביקורת הזאת התחילה באופן ציני. תתעלמו ממני בבקשה.
בכל מקרה, נערי הכרך. לא