#
אני חובבת מושבעת של יצירתו של או <mark>הנרי</mark>. סיפורים חכמים שופעי הומור ואירונייה, נוטפי אהבת-אדם שאינה מזמינה ציניות. אני לא מתעייפת מסיפוריו גם אם קראתי אותם עשרות פעמים, מתעניינת בתרגומים חדשים הגורמים לי לקוות שיאירו לי זוויות חדשות בהם. כשנתקלתי באסופה החדשה בהוצאת הספרייה הקטנה של כתר בתרגומה של דפנה רוזנבליט, קניתי, כמובן.

יש בספר שמונה סיפורים. ששה מהם קראתי בעבר, אחד אולי קראתי ושכחתי, וא

#
אז עברתי דירה. אני אומרת "עברתי" בזמן עבר, כי הרהיטים והארגזים עברו בשבוע שעבר. אבל יעבור עוד זמן עד שאפשר יהיה לומר "הביתה" ולהתכוון לכתובת החדשה, למרות שהיא נמצאת ברחוב סמוך למקום שקראתי לו בית ימים רבים.
בזמנים כאלה אתה מאבד ומוצא. היו חפצים וספרים שאיבדתי. אולי הם עוד יצוצו במקומות שלא ציפיתי. ומצאתי את הספרון הזה שנראה שנלכד בין שני ספרים חסונים ממנו והתקמט. קראתי אותו מזמן וחזרתי וקראתי

שמונה שנים. זה הכל. שמונה שנים בלבד, בהם זכה ויליאם סידני פורטר, הידוע בשם העט או.הנרי לתהילה בטרם הלך לעולמו והוא רק בן 48.

מה אפשר להגיד על הפנומן שנקרא <mark>או. הנרי</mark>? הוא זה שיודע לגעת בנושאים כבדים במגע קסם קליל שמשנה את הכל. אף כשהוא עוסק בתחומים מעט אפלים בחיינו, התוצר סופי מרגיש לנו עשוי מאותם חומרים, שמהם מורכבות אגדות נפלאות.

מקריאה ביצירותיו, ניכר שהכיר היטב את חייהם של האנשים הפשוטי

<mark>או. הנרי</mark> הוא אחד הסופרים האהובים עלי. ככל שהתרבות האמריקאית העכשווית - כפי שהיא משתקפת בסרטים סדרות וספרים - מאוסה בעיני, כך חלק מהיוצרים המוקדמים, ששיקפו תרבות שהיתה תמימה, בלתי מודעת לעצמה, שהאמינה באגדה שב"אמריקה" הכל אפשרי אם תעבוד קשה ותאמין באלוהים, אבל היה בה מקום לערכים כמו חמלה ואהבת אדם, היתה חביבה בעיני. בין היוצרים האלה - דיימון ראניון, דורותי פארקר, ג'ק לונדון, ג'ון סטיינבק (ועוד שלא

איזו כריכה מכוערת יא אללה. מבטיחה לכם שהכריכה שלי יותר טובה.

אין מה לומר על או <mark>הנרי</mark> שלא אמרו לפניי כבר אלף פעמים. גאון; ציניקן מופלא; רומנטיקן שמאלץ; מלך; שודד; רמאי; שרלטן; הו כה טוב. חזרתי לטייל בין שבילי אחרי עשרים שנה לאחר זמן מה ומצאתי בו פנים ניו יורקיות עליזות, אבל, אנושיות והמון שמחת חיים.

עשרה דברים בשבילם שווה לקרוא את אחרי עשרים שנה:
1. הגברים. כה מסוקסים, כה מתוחכמים, קרי רוח. כ

פונט מיושן ותרגום ארכאי ובכל זאת הרעננות מרחפת על כל עמוד בספר הזה.
אוסף של סיפורים שמתארים עולם שלא קיים עוד.
דמויות משולי החברה מתארות את הרוח האנושית ואת תעתועי הגורל.
חלק מהסיפורים האלה התגלגלו לספרים, סרטים וסדרות שנכתבו במאה השנים שחלפו מאז כתב <mark>או. הנרי</mark> את העלילות האלה.
ולכן, חלקם ישמעו מוכרים.
אבל מרביתם מיוחדים במינם, מסקרנים, מרתקים, משעשעים ומעציבים.

<mark>או. הנרי</mark>, תרגם את זה יפה אהרן אמיר... (סליחה, לא יכולתי להתאפק).

סדרה של סיפורים קצרים שלכולם אותו רעיון: בסוף יש איזה טוויסט שהופך את כל מה שהבנת עד עכשיו מהעלילה על פניו. כשקוראים את זה ברצף כבר מתחילים להתרגל להפתעה ולפעמים אפילו לצפות אותה. גם כשזה קרה לי זה לא קלקל לרגע מההנאה שלי.
השתדלתי לקרוא אותו לאט כדי שלא ייגמר לי כל כך מהר,

הסיפורים כתובים פשוט מעולה, כמה משפטים בפתיחה של כל ס

אחותי מצאה את הספר באחת מעגלות הספרים הציבוריות.
הוא הגיע אלינו כבר מתפורר, עם העטיפה הזאת בדיוק, וכאשר המחיר רשום בגב העטיפה מצויין בלירות ישראליות. כן, כן, זה עותק עד כדי כך ישן שבשלב מסוים בקריאה שלי, הדף האחורי של הכריכה נתלש.
התרגום שקראתי הוא מאוד מיושן, ולפעמים הקשה על הקריאה, אבל למרות הכול התרגום מעביר בצורה טובה לדעתי את ההומור של או <mark>הנרי</mark>. לאורך הסיפורים היו הרבה קטעים שצחקתי בקול.
הספר

יצאתי למסע.
יצאתי למסע על מנת לבדוק אם ישנה אמת בשמועות,אם אכן או <mark>הנרי</mark> הוא אומן הסיפור הקצר הקלאסי והבה אומר לכם כי כולי בושה וכלימה על ספקותיי.

לא רבות הבריות אשר חובבות סוגת הסיפור הקצר ואף לא רבים הסיפורים הקצרים המושכים באבחה אחת את הקורא אך הרשו לי לומר כי לא כך אצל או <mark>הנרי</mark>,סיפוריו אומנם בעלי תבנית אחידה של סיפורים בעלי תפנית עלילתית בסופם אך אף על פי כן הם מהנים ,מפתיעים ,מגוונים וגורמ