אף פעם לא הבנתי למה לבמבה האדומה קוראים 'במבה אדומה'.
למען האמת, בין שני סוגי הבמבות יש יותר שוני מאשר דמיון: צבעה של הבמבה הקלאסית והאהובה הוא צהוב ואילו צבעה של הבמבה האדומה הוא, כמו שניתן להבין משמה, אדום. טעמה של הבמבה הקלאסית והאהובה הוא יחסית מלוח ואילו טעמה של הבמבה האדומה הוא יחסית מתוק.
ולכן, נשאלת השאלה: למה לשני החטיפים הכל כך שונים זה מזה בטעמם ובצבעם, קוראים במבה?

לפני כחמש שנים

בילדותי היתה לנו קבוצת ילדים איתם בילינו את שעות אחר הצהרים. התפקיד שלי שם היה להמציא עלילות והרפתקאות מסמרות שיער. אחר כך חילקנו תפקידים והעלינו את הסיפור באופן פעיל, עם אילתורים מתבקשים... הזיכרון הזה צץ עכשיו אחרי ששכב סתם במקום בו שוכבים כל הזכרונות שבעליהם לא עושים בהם שימוש. כי <mark>האנה טינטי</mark> - שזה ספרה הראשון והיא המייסדת והעורכת ראשית של כתב עת בשם One Story - עושה דבר דומה (כמובן בהרבה יותר כ

האתר מציין לי שהספר הזה מופיע ברשימות הקריאה: "מסקרן", "עומדים בתור-אצלי על המדף", "יום יבוא", ו- "כריכות אהובות". ובכן, אני חייבת להודות שתמונת הכריכה מרשימה. איור שחור לבן של כף יד המחזיקה כף, ובה משתקפת עין. אולי זה מה שגרם לכל ה"מסקרן" ו"עומד בתור". מבחינתי זה עוד ספר ברשימת "ספרים שמצאתי במדף טי"ת בספרייה". אבל אין ספק שהכריכה היא שמצאה חן בעיני, ושהתקציר בכריכה האחורית סיקרן אותי. אחרי הכל,