כבר בפתיחת הספר כותב <mark>פטר הנדקה</mark> על התאבדותה של אמו עקרת בית בת 51. לאחר מותה יושב בנה הסופר וכותב על חייה.
הסיפור מתרחש באוסטריה לפני סיפוחה לגרמניה הנאצית. גיבורת הספר גדלה בעוני מרוד. <mark>פטר הנדקה</mark> זוכה פרס נובל לשנת 2019 מנסה דרך הכתיבה להתקרב לאמו לבין מי הייתה ולמה עשתה מה שעשתה.
לאחר שקראתי על חייה הקשים האומללים והעצובים של הגיבורה הצלחתי להבין למה שמה קץ לחייה.
בחייה אין שמחה המוסכמות החברת

<mark>פטר הנדקה</mark> זכה בפרס נובל לספרות לשנת 2019, מעט מיצירתו הענפה תורגמה לעברית. הוא כותב יפה, מובן ומעניין, בקיצור קריאה טובה.
ספר זה עוסק בנסיון הסופר להבין את התאבדותה של אמו בגיל 51. הוא מסביר היטב את המעמדות החברתיים וההבדלים בניהם כשהוא מתרכז בעיקר במעמד הנמוך של האיכר חסר אדמה- האריס במשטר הפאודלי. ממעמד זה צמחה אמו והוא הגורם הבסיסי להתאבדותה. משטר פאודלי היה אופייני מאוד גם בשאר חלקי אירופה בצ

כל שנה אני מחכה במתח לשמוע מי זכה בפרס נובל לספרות. אני תמיד שמח להכיר סופר ראוי שעדיין לא קראתי את ספריו, והפרס הוא לרוב אינדיקציה טובה לטעם שלי. אך כשזוכה כותב שירה או מחזות, סוגות שאני לא נוהג לקרוא, אני חש פיספוס קל ומחכה בסבלנות לשנה הבא.
<mark>פטר הנדקה</mark>, הזוכה לשנת 2019, הוא משהו באמצע - מחזאי, נובליסט ותסריטאי. נו טוב, אני מניח שאף אחד עדיין לא מת מקריאת נובלה.
לאחר שאמו התאבדה, <mark>פטר הנדקה</mark> מספר

יכול להיות לך הבית שתמיד רצית, כזה שיש בו מקום לכולם ואת מרגישה בו נוח, ויכולים להיות לך ילדים טובים, ממש טובים, כאלה שאכפת להם מאנשים ושאת מאמינה שהם בסדר, גם בלעדייך, ויכול להיות לך איש שאת אוהבת, לא כזה שעוזר לך, אלא אחד שעושה איתך ביחד, ועבודה יכולה להיות לך, אחת שמאפשרת לך לבוא לידי ביטוי גם בלי לשאוב את כל הזמן והמחשבות שלך, יכולים להיות לך כל הדברים שחשבת שאת רוצה. חיים נוחים. אז מה לעזאזל