“נובלה מצוינת של הנדקה. אם ב"העלבת הקהל" הוא העלה שאלות לגבי מערכת היחסים בין השחקנים והקהל בתיאטרון, אז ב"חרדתו" הוא מתאר ומערער את אומנות הצילום הקולנועי על ידי כתיבה סינמטוגרפית. נסיון מוצלח לכתוב ספר כמו שמצלמים סרט- תיאורים ויזואלים, חיצוניים וקרים ללא התייחסות למורכבות פסיכולוגית של הדמויות. ממליצה בחום למי שאוהב ספרים פילוסופיים וניסיוניים. לא ממליצה למי שאוהב ספרים עם עלילה מאתגרת ודמויות מורכבות.

צפיית חובה לספר: "אליס בערים" של וים ונדרס,
"יצרים" של אנטוניוני,
"יפיהפית היום" של לואי בונואל.”